רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק כב · פסוק יב
וְאַל־תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה. כָּפַל לוֹ הָעִנְיָן בְּמִלּוֹת שׁוֹנוֹת לְרֹב הָאַזְהָרָה.
כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי. אִם נְפָרֵשׁ כְּמוֹ הוֹדַעְתִּי עַל עִנְיָן שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בִּדְבַר הַנִּסָּיוֹן, הִנֵּה לֹא מָצָאנוּ פֹּעַל יָדַע מִן הַקַּל יוֹצֵא, וּלְפִי דַעְתִּי פֵּרוּשׁוֹ כְּמוֹ ״יְדַעְתִּיךָ בְּשֵׁם״ (שמות לג:יב) וּפֵרוּשׁוֹ כִּי שָׁב הַחֵלֶק כֹּל, וְדַי בָּזֶה לַמְּבִינִים, כִּי אֵין לְבָאֲרוֹ יוֹתֵר מִזֶּה.
כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה. הַיִּרְאָה הַזֹּאת הִיא אַהֲבָה, כִּי לֹא הָיְתָה יִרְאַת גּוּפוֹ אֶלָּא יִרְאַת נַפְשׁוֹ שֶׁלֹּא תֹאבַד, שֶׁהָיָה מוֹסֵר נֶפֶשׁ בְּנוֹ, שֶׁהָיָה אוֹהֵב יוֹתֵר מִנַּפְשׁוֹ, תַּחַת נַפְשׁוֹ שֶׁלֹּא תֹאבַד מֵהָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהִיא הָאַהֲבָה לָאֵל וְהַדְּבֵקוּת בּוֹ.