רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק כב · פסוק טז
וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי. הוֹסִיף לוֹ בַּבְּרָכָה הַזֹּאת הַשְּׁבוּעָה, וְהַשְּׁבוּעָה כְּמוֹ אִם אָמַר ״חַי אָנִי״, כְּלוֹמַר בְּעַצְמִי נִשְׁבַּעְתִּי שֶׁאֲנִי חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם, כֵּן תִּהְיֶה שְׁבוּעָתִי קַיֶּמֶת. וְאַף עַל פִּי שֶׁדְּבָרוֹ לְבַד קַיָּם, הוֹסִיף בִּשְׁבוּעָה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֶּחֶטְאוּ בָּנָיו לֹא יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי גָּדוֹל לְפָנָיו. וְעוֹד הוֹסִיף שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ עֲדַיִן –