רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק כא · פסוק לג
וַיִּטַּע אֶשֶׁל. נָטַע שָׁם נְטִיעָה סָמוּךְ לַבְּאֵר שֶׁתִּהְיֶה לוֹ לְעֵדוּת כִּי נִשְׁאֲרָה הַבְּאֵר לוֹ בְּלֹא מַחֲלֹקֶת. אֶשֶׁל, לְשׁוֹן נְטִיעָה, וְכֵן ״תַּחַת הָאֵשֶׁל בָּרָמָה״ (שמואל א כב:ו). וּבְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ביצה כז) ״דְּתַלְיָא בַּאֲשָׁלֵי רַבְרְבֵי״, פֵּרוּשׁ אִילָנוֹת גְּדוֹלוֹת, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ נוֹטָרִיקוֹן אֲכִילָה שְׁתִיָּה לְוָיָה, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁהִנְהִיג אַנְשֵׁי בְּאֵר שֶׁבַע לְהַכְנִיס אוֹרְחִים וְשֶׁחַיָּב אָדָם לַעֲשׂוֹת לָאוֹרֵחַ הַבָּא עָלָיו שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, אֲכִילָה שְׁתִיָּה לְוָיָה.
וַיִּקְרָא שָׁם. כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ; וּלְפִי מַה שֶּׁקָּרָה לוֹ עִם אֲבִימֶלֶךְ בִּדְבַר אִשְׁתּוֹ, וּבִדְבַר הַבְּאֵר אָסַף אֶת הַבָּנִים שָׁם וְקָרָא לָהֶם בְּשֵׁם ה׳ שֶׁיַּחֲזִיקוּ בֶּאֱמוּנָתוֹ מֵעֲבֹד זוּלָתוֹ, כִּי נִלְחַם מִלְחַמְתּוֹ; עַד שֶׁאֲבִימֶלֶךְ שֶׁהוּא מֶלֶךְ בָּא אֵלַי וּבִקֵּשׁ אַהֲבָתִי וּבְרִיתִי וְהֶחֱזִיר לִי זֹאת הַבְּאֵר אֲשֶׁר גָּזְלוּ מִמֶּנִּי עֲבָדָיו, וּבָזֶה תּוּכְלוּ לְהַכִּיר כִּי הוּא אֵל עוֹלָם, וְאֵין זוּלָתוֹ וְעוֹשֶׂה בִּיצוּרָיו כִּרְצוֹנוֹ כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה בְּפַרְעֹה וּבַאֲבִימֶלֶךְ בַּעֲבוּרִי, מִכָּל זֶה תַּכִּירוּ כִּי הוּא אֵל עוֹלָם וְיָכוֹל עַל הַכֹּל.