רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק כ · פסוק יב
וְגַם אָמְנָה. כְּמוֹ בֶּאֱמֶת, וְכֵן ״אָמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי״ (יהושע ז:כ), וְכֵן עִנְיָנוֹ עִם הַמֵּ״ם אָמְנָם; אָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי אָמַרְתִּי הַדָּבָר מִפַּחַד לְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, לֹא כִּזַּבְתִּי בָּזֶה, כִּי אַחֲוָה יֵשׁ לִי עִמָּהּ, כִּי בַּת אָחִי הִיא, וּבַת אָחִי הִיא בַת אָבִי, כִּי בְּנֵי בָנִים הֲרֵי הֵן כְּבָנִים.
אַךְ לֹא בַת־אִמִּי. כִּי הָרָן הָיָה לְתֶרַח מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת, וְאִם הָיְתָה בַּת אִמּוֹ גַּם כֵּן בָּזֶה הַדֶּרֶךְ לֹא הָיָה לוֹקֵחַ אוֹתָהּ, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לָמְדוּ מִכָּאן (סנהדרין נח) כִּי בְּנֵי נֹחַ אֵין לָהֶם אַחְוָה מִצַּד הָאָב כִּי אִם מִצַּד הָאֵם, וְאַבְרָהָם הָיָה יָכוֹל לָקַחַת אֲחוֹתוֹ בַּת אָבִיו מַמָּשׁ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִּהְיֶה בַּת אִמּוֹ, כִּי בַּת אֵם הִיא הַוַּדָּאִית.