רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק כ · פסוק ז
כִּי נָבִיא הוּא. וְקָרוֹב הוּא אֵלַי, וְגַם אֲנִי קָרוֹב אֵלָיו לִשְׁמֹעַ תְּפִלָּתוֹ, וַאֲנִי לֹא אֶסְלַח לְךָ אַף עַל פִּי שֶׁתָּשִׁיב אֶת אִשְׁתּוֹ עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל הוּא עָלֶיךָ, וְצָרִיךְ שֶׁתְּפַיְּסֵהוּ כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ, וְעַל יְדֵי תְּפִלָּתוֹ אֶסְלַח לְךָ וְאֶרְפָּאֲךָ מֵאֲשֶׁר הִכֵּיתִיךָ. כִּי אַתָּה צָרִיךְ סְלִיחָה אַף עַל פִּי שֶׁעָשִׂיתָ בְּתֹם לְבָבְךָ, כִּי אֲפִלּוּ לֹא הָיְתָה אִשְׁתּוֹ אֶלָּא אֲחוֹתוֹ, דָּבָר רַע הוּא לָקַחַת אִשָּׁה שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ וַאֲפִלּוּ הִיא פְּנוּיָה, כִּי עֹשֶׁק הוּא, כָּל שֶׁכֵּן אִם הִיא אֲחוֹת אָדָם צַדִּיק שֶׁמַּעֲבִיר עַל רְצוֹנוֹ וּרְצוֹנָהּ, וְרָאוּי לְהֵעָנֵשׁ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב מִיתָה.
וֶחְיֵה. כְּמוֹ ״וְתִחְיֶה״, וְכֵן ״וְהָיָה בְרָכָה״ (בראשית יב:ג), וּפֵרוּשׁוֹ ״וְתֵרָפֵא״, כְּמוֹ ״עַד חֲיוֹתָם״ (יהושע ה:ח), ״וַיִּמְרְחוּ עַל הַשְּׁחִין וַיֶּחִי״ (ישעיה לח:כא).
וְכָל אֲשֶׁר לָךְ. כִּי כֻלָּם הִסְכִּימוּ עִמְּךָ, אֵין אוֹמֵר הָשֵׁב.