רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק יט · פסוק יז
וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם. בְּעוֹד שֶׁהָיוּ מוֹצִיאִים אוֹתוֹ הָיוּ מוֹדִיעִים אוֹתוֹ לְמַהֵר וּלְהִמָּלֵט.
וַיֹּאמֶר. הַמַּלְאָךְ שֶׁבָּא לְהַצִּילוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד.
אַל־תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ. אָמְרוּ לוֹ זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעַכֵּב בְּהַבִּיטוֹ אַחֲרָיו לִרְאוֹת אִם נֶהֶפְכָה הָעִיר, לְפִיכָךְ הִזְהִירוּהוּ בָּזֶה.
בְּכָל־הַכִּכָּר. כִּי כָּל עָרֵי הַכִּכָּר נֶהְפָּכוּ.
פֶּן־תִּסָּפֶֽה. עִמָּהֶם אִם תַּעֲמֹד, כִּי אֵין לָנוּ לְהַצִּילְךָ מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה אַחַר שֶׁתָּחֵל הַהֲפֵכָה, כִּי בְּרֶגַע נֶהֶפְכוּ כָּל הֶעָרִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״הַהֲפֵכָה כְמוֹ רָגַע״ (איכה ד:ו).