רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק יח · פסוק כד
אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר. וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ בְּתוֹךְ הָעִיר בְּתוֹךְ סְדֹם, כְּמוֹ שֶׁהָיָה הַמַּעֲנֶה ״אִם אֶמְצָא בִּסְדֹם״ (בראשית יח:כו), וְאִם בִּסְדֹם שֶׁהִיא גְּדוֹלָה יִמָּצְאוּ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִים אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִמָּצְאוּ צַדִּיקִים גַּם כֵּן בִּשְׁאָר הֶעָרִים, אוֹ יִהְיֶה פֵּרוּשׁוֹ בְּתוֹךְ כָּל עִיר וְעִיר מֵעָרֵי הַמְּלוּכָה, וְיִסְלַח לְכָל הַמָּקוֹם לְכָל הָעִיר וּבְנוֹתֶיהָ, וְהַמַּעֲנֶה ״אִם אֶמְצָא בִּסְדֹם״ וְהוּא הַדִּין לְכָל אַחַת מֵהֶעָרִים הָאֲחֵרוֹת, אֶלָּא זָכַר סְדֹם לְפִי שֶׁסְּדֹם הִיא אֵם לְכֻלָּם, וּלְפִי שֶׁהָיָה לוֹט בְּתוֹכָהּ יָדַע כִּי לֵב אַבְרָהָם עָלֶיהָ יוֹתֵר מִן הַשְּׁאָר בַּעֲבוּר לוֹט, וּשְׁנֵי הַפֵּרוּשִׁים יוֹצְאִים לְעִנְיָן אֶחָד. וְזָכַר חֲמִשִּׁים לְפִי שֶׁהוּא חֲצִי הַמַּעֲלָה הַשְּׁנִיָּה בַּמִּסְפָּר וּבָא לוֹ עַד עֲשָׂרָה שֶׁהִיא הַמַּעֲלָה הָרִאשׁוֹנָה וְאֵין לִפְחֹת לְמַטָּה מִמֶּנּוּ.
וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם. לֹא אָמַר לְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, כִּי הָרְשָׁעִים דִּין הוּא שֶׁיִּלְקוּ אִישׁ אִישׁ לְפִי עֲוֹנוֹ, אֲבָל לְהַשְׁחִית הַמָּקוֹם כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״כָּלָה״ (בראשית יח:כא), דִּין הוּא אִם יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר שֶׁיִּשָּׂא לַמָּקוֹם וְלֹא יַשְׁחִיתֶנּוּ מִכֹּל וָכֹל, כִּי בְּדוֹר הַמַּבּוּל לֹא הָיָה אֶלָּא נֹחַ בְּכָל הַדּוֹר הַהוּא שֶׁהָיָה צַדִּיק, לְפִיכָךְ נִשְׁחַת כָּל הָאָרֶץ וְהוּא נִצַּל, אֲבָל אִם יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִים בְּתוֹךְ הָעִיר שֶׁיִּשָּׂא לַמָּקוֹם וְיִכְלוּ הָרְשָׁעִים וְהַיִּשּׁוּב יִתְקַיֵּם בְּאוֹתָם הַצַּדִּיקִים אַחַר כְּלוֹת הָרְשָׁעִים. וּמַה שֶּׁאָמַר ״וָאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם אִישׁ גֹּדֵר גָּדֵר וְעֹמֵד בַּפֶּרֶץ לְפָנַי בְּעַד הָאָרֶץ לְבִלְתִּי שַׁחֲתָהּ״ (יחזקאל כב:ל), אוֹתָהּ הַשְׁחָתָה אֵינָהּ הַשְׁחָתָה גְּמוּרָה לַעֲשׂוֹתָהּ כָּלָה, אֶלָּא לְהַשְׁחִית יוֹשְׁבֶיהָ מִמֶּנָּה וְהַיִּשּׁוּב יִשָּׁאֵר, וְעַד שֶׁיִּהְיֶה אוֹתוֹ הָאִישׁ צַדִּיק גָּמוּר כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״גֹּדֵר גָּדֵר וְעֹמֵד בַּפֶּרֶץ״ (שם), שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כֹּחַ לְהַצִּיל עַל הָאֲחֵרִים מֵרֹב צִדְקָתוֹ וּמַחֲזִירָם לְמוּטָב כַּאֲשֶׁר יוּכַל, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה הֶחָמָס גּוֹבֵר בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם, כִּי עִם רֹב הֶחָמָס לֹא יַעֲמֹד הַיִּשּׁוּב. אֲבָל אִם שְׁאָר עֲוֹנוֹת גּוֹבְרִים, אֵינוֹ דִּין הָאֵל לְהַשְׁחִית הַמָּקוֹם, אֶלָּא לִשְׁפֹּט הָרְשָׁעִים בַּחֶרֶב וּבָרָעָב אוֹ לְהַגְלוֹתָם מִן הָאָרֶץ, וּבָזֶה יִלְקוּ מְעַט הַצַּדִּיקִים בִּכְלַל רֹב הָרְשָׁעִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״וְהִכְרַתִּי מִמְּךָ צַדִּיק וְרָשָׁע״ (יחזקאל כא:ח), וְאוֹמֵר ״כִּי עַד צֶדֶק יָשׁוּב מִשְׁפָּט״ (תהלים צד:טו), וְאוֹמֵר ״נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ וְגוֹ׳״ (תהלים עט:ב). וּמַה שֶׁאָמַר ״וּבַקְּשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִישׁ אִם יֵשׁ מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ״ (ירמיה ה:א), הָיוּ בָהֶם צַדִּיקִים בְּעַצְמָם, אֲבָל לְהָשִׁיב אֲחֵרִים מֵעָוֹן וְשֶׁיֵּלְכוּ בַּחוּצוֹת וּבָרְחוֹבוֹת לְהָשִׁיבָם מֵעָוֹן לֹא הָיוּ בָהֶם, כִּי הָיוּ יְרֵאִים לְנַפְשׁוֹתָם פֶּן יֵהָרְגוּ, וְלֹא הָיוּ מוֹסְרִים נַפְשָׁם כְּדֵי לְהָשִׁיב הַפּוֹשְׁעִים. אִם כֵּן אֵין כֹּחַ בְּצִדְקָתָם לִסְלֹחַ לָעִיר בַּעֲבוּרָם, אֶלָּא מֵהֶם יֵלְכוּ עִם הָרְשָׁעִים וּמֵהֶם יִנָּצְלוּ לְעַצְמָם, הַכֹּל לְפִי צִדְקָתָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״וְהָיוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָם נֹחַ דָּנִיֵּאל וְאִיּוֹב״ (יחזקאל יד:יד), ״הֵמָּה בְצִדְקָתָם יְנַצְּלוּ נַפְשָׁם״, וְאוֹמֵר ״וְאִם בָּנִים וּבָנוֹת יַצִּילוּ״ (יחזקאל יד:טז).