רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק יח · פסוק יב
וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ. בְּלִבָּהּ צָחֲקָה וְלָעֲגָה לְדִבְרֵי הַמַּלְאָךְ, כִּי הִיא לֹא חָשְׁבָה שֶׁהוּא מַלְאָךְ אֶלָּא נָבִיא שֶׁבָּא לְבַשְּׂרָהּ, וְלָעֲגָה לִדְבָרָיו.
לֵאמֹר. חָשְׁבָה בְּלִבָּהּ לֵאמֹר זֶה הָעִנְיָן. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא צָחֲקָה בְּפִיהָ מִפְּנֵי הַצְּנִיעוּת וְהַמּוּסָר אֶלָּא בְּקִרְבָּהּ.
וַתִּתְמַהּ וְאָמְרָה: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה־לִּי עֶדְנָה. אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁתִּהְיֶה לִי עֶדְנָה וַאֲנִי בָּלָה, וְעוֹד שֶׁאֲדֹנִי זָקֵן; וְהָעֶדְנָה הִיא עִדּוּן הַבָּשָׂר לִהְיוֹתוֹ רַךְ וְטוֹב וְיָשׁוּב לְלַחוּתוֹ וְיִתְפַּשְּׁטוּ קִמְטֵי הָעוֹר; וְהַמַּלְאָךְ יָדַע כִּי צָחֲקָה וְאָמַר לְאַבְרָהָם.