רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק יח · פסוק טז
וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם. מִבֵּית אַבְרָהָם.
וַיַּשְׁקִפוּ. מַגָּמַת פְּנֵיהֶם הָיְתָה עַל־פְּנֵי סְדֹם; וּלְשׁוֹן הַשְׁקָפָה יָבוֹא פְּעָמִים בִּלְשׁוֹן הִפְעִיל וּפְעָמִים בִּלְשׁוֹן נִפְעַל, לְפִי שֶׁהַמַּשְׁקִיף הוּא נִשְׁקָף לַאֲחֵרִים שֶׁרוֹאִים אוֹתוֹ, לְפִיכָךְ לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ אָדָם בִּלְשׁוֹן נִפְעַל לְפִי שֶׁרוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה, אֲבָל לְמִי שֶׁרוֹאֶה וְנִרְאֶה בָּזֶה וּבָזֶה בְּאֵיזֶה מֵהֶם שֶׁיִּרְצֶה.
וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם. לְלַוּוֹתָם, כִּי כֵן דֶּרֶךְ אָדָם לְלַוּוֹת אוֹרֵחַ הַבָּא אֵלָיו כְּשֶׁיִּפָּרֵד מִמֶּנּוּ, לְפִיכָךְ נִכְתַּב שֶׁיִּלְמַד אָדָם מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי שִׁעוּר הַלְּוָיָה הוּא מִיל (סוטה מו).