רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק יד · פסוק כ
וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן. שִׁנָּה בָּזֶה הַשֵּׁם לֵאמֹר אֵל עֶלְיוֹן, וְאַבְרָם גַּם כֵּן נִשְׁבַּע בָּזֶה הַשֵּׁם לְהוֹצִיא מִלֵּב הַשּׁוֹמְעִים אוֹתָם הָעוֹבְדִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וְכִי אֵין לַעֲבֹד אֶלָּא לַה׳ לְבַדּוֹ וְהוּא עֶלְיוֹן עַל כָּל הָעֶלְיוֹנִים וַאֲדוֹן הַתַּחְתּוֹנִים וְהָעֶלְיוֹנִים.
מִגֵּן צָרֶיךָ. מְסָרָם בְּיָדֶיךָ, וְכֵן ״אֲמַגֶּנְךָ יִשְׂרָאֵל״ (הושע יא:ח). וְאָמַר צָרֶיךָ אַף עַל פִּי שֶׁהֵם לֹא הָיוּ בְּנֵי מִלְחַמְתּוֹ וְלֹא הָיָה לָהֶם דָּבָר עִמָּהֶם, כֵּיוָן שֶׁשָּׁבוּ בֶּן אָחִיו וּרְכוּשׁוֹ הֲרֵי הֵם צָרָיו, כִּי אַבְרָם בַּעַל הַשֵּׁם הָיָה וְלוֹט הָיָה יָדוּעַ שֶׁהוּא בֶּן אָחִיו וְלֹא הִנִּיחוּהוּ לְאַהֲבַת אַבְרָם.
וַיִּתֶּן־לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל. הַמְפָרְשִׁים פֵּרְשׁוּ, כִּי אַבְרָם נָתַן לְמַלְכִּי צֶדֶק מַעֲשֵׂר מֵהַמִּקְנֶה וְהָרְכוּשׁ אֲשֶׁר הִצִּיל לְפִי שֶׁהָיָה כֹּהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן; וַאֲדוֹנִי אָבִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה פֵּרַשׁ כִּי מַלְכִּי צֶדֶק נָתַן לְאַבְרָהָם בִּשְׂכָרוֹ הַמַּעֲשֵׂר מִן הַדִּין, כִּי הַמֶּלֶךְ סְדֹם אָמַר לְאַבְרָם ״תֶּן־לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח־לָךְ״ (בראשית יד:כא), וְאַבְרָהָם אָמַר ״אִם־מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ־נַעַל״ (בראשית יד:כג), אָמַר מַלְכִּי צֶדֶק לְאַבְרָהָם מִן הַדִּין תּוּכַל לָקַחַת הַמַּעֲשֵׂר מִן הַכֹּל וְלֹא תִקַּח דָּבָר מִמֶּלֶךְ סְדֹם כִּי שֶׁלְּךָ הוּא הַמַּעֲשֵׂר מִן הַדִּין, כִּי כָּל מַצִּיל מָמוֹן חֲבֵרוֹ הַמַּעֲשֵׂר הוּא שֶׁלּוֹ עַל שֶׁטָּרַח לְהַצִּילוֹ, וְנָכוֹן הוּא הַפֵּרוּשׁ, כִּי יֵשׁ לִתְמֹהַּ לְדַעַת הַמְפָרְשִׁים אֵיךְ הָיָה נוֹתֵן אַבְרָם מִשֶּׁל מֶלֶךְ סְדֹם לְמַלְכִּי צֶדֶק וְהוּא לֹא רָצָה לָקַחַת לְעַצְמוֹ וְיִתֵּן לַאֲחֵרִים, זֶה לֹא יִתָּכֵן.