רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק יד · פסוק יז
אֶל־עֵמֶק שָׁוֵה. הָיָה הַמָּקוֹם הַהוּא מְקוֹם מְרוּצַת הַסּוּסִים, לְפִי שֶׁהָיָה שָׁוֶה, לֹא עוֹלֶה וְלֹא יוֹרֵד. וְנִקְרָא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ, לְפִי שֶׁהַמֶּלֶךְ וּפָרָשָׁיו הָיוּ מְנַסִּים שָׁם סוּסֵיהֶם לִמְרוּצָה. וְתַרְגּוּם אֻנְקְלוֹס שָׁוֵה – ״מְפַנָּא״, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁהָיָה פָּנוּי, לֹא הָיָה שָׁם אֲבָנִים וְלֹא עֵצִים וַעֲשָׂבִים. וְתִרְגֵּם עֵמֶק הַמֶּלֶךְ – ״בֵּית רִיסָא דְמַלְכָּא״, וְהָרִיס הוּא שְׁלֹשִׁים קָנִים בִּקְנֵה הַמִּדָּה, וְהַקָּנֶה שֵׁשׁ אַמּוֹת בְּאַמָּה בַּת שִׁשָּׁה טְפָחִים, וְכֵן הוּא שִׁעוּר מְרוּצַת הַסּוּסִים.