רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק יד · פסוק י
בֶּאֱרֹת. נִשְׁתַּנָּה בִּסְמִיכוּת, וְלֹא נִשְׁתַּנָּה בְּסָמוּךְ ״אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם״ (בראשית כו:יח, מלכים ב ג:יט).
חֵמָר. הוּא הַטִּיט.
וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ־סְדֹם. וּשְׁאָר הַמְּלָכִים נָסוּ אֶל הָהָר, זֶהוּ שֶׁאָמַר וְהַנִּשְׁאָרִים, אוּלַי הָיוּ קַלִּים יוֹתֵר מֵאֵלֶּה הַשְּׁנַיִם שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם כֹּחַ לָנוּס אֶל הָהָר וְנָסוּ בָּעֵמֶק מַה שֶּׁיָּכְלוּ לָנוּס, וּבְנוּסָם נִבְהָלִים לֹא נִשְׁמְרוּ מֵהַבֶּאֱרוֹת וְנָפְלוּ בָּהֶם וְלֹא מֵתוּ אֲבָל טָבְעוּ בַּטִּיט וְהוֹצִיאָם אַחֲרֵי כֵן. וְאוּלַי הָיְתָה הַסִּבָּה שֶׁלֹּא מֵתוּ שָׁם כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ בַּנֵּס שֶׁעָשָׂה הָאֵל לְאַבְרָהָם לְפִי שֶׁהָיָה אוֹהֲבוֹ. הֶרָה, כְּמוֹ אֶל הָהָר, כִּי הַהֵ״א הַנּוֹסֶפֶת בְּסוֹפָהּ מוֹרָה עַל לָמֶ״ד בִּתְחִלָּתָהּ כְּמוֹ בִּשְׁאָר הַשֵּׁמוֹת וּבָאָה הַהֵ״א בְּסֶגוֹל כְּמוֹ סֶלָה.