רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק יב · פסוק יט
וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה. לֹא לְקַחְתִּי אֹתָהּ לִשְׁכַּב עִמָּהּ דֶּרֶךְ זְנוּת, אֶלָּא לִהְיוֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה.
הִנֵּה אִשְׁתְּךָ. הִנֵּה הִיא כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה, שֶׁלֹּא נָגַעְתִּי בָּהּ.
קַח וָלֵךְ. קָחֶנָּה וָלֵךְ, וְלֹא תֵּשֵׁב בָּעִיר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקָּחֶנָּה אֶחָד הָעָם מֵרֹב תַּאֲוָתָם אֵלֶיהָ, כִּי יָפָה הִיא מְאֹד. וְאַבְרָם לֹא חָשַׁשׁ לְהָשִׁיב תְּשׁוּבָה כְּמוֹ שֶׁהֵשִׁיב לַאֲבִימֶלֶךְ, כִּי לֹא הֶאֱרִיךְ פַּרְעֹה עִמּוֹ בִּדְבָרִים כְּמוֹ אֲבִימֶלֶךְ, אֶלָּא דְּחָקוֹ לָצֵאת מֵאַרְצוֹ.