רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק יא · פסוק ד
הָבָה נִבְנֶה־לָּנוּ עִיר. הָעִיר לָשֶׁבֶת וְהַמִּגְדָּל לִהְיוֹת צוֹפִים מִשָּׁם לְמֶרְחָק לִרְאוֹת עִנְיַן מִקְנֵיהֶם וּבְהֶמְתָּם, וְגַם יִהְיֶה אוֹת לָרוֹעִים שֶׁיְּנַהֲגוּ מִקְנֵיהֶם לִרְעוֹת בַּמִּדְבָּרוֹת רָחוֹק מֵהָעִיר וְיִהְיֶה לָהֶם הַמִּגְדָּל לְאוֹת וּלְסִימָן שֶׁיֵּדְעוּ לָשׁוּב אֶל הָעִיר.
וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם. רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁיִּהְיֶה הַמִּגְדָּל גָּבוֹהַּ, כְּמוֹ ״עָרִים גְּדֹלוֹת וּבְצוּרוֹת בַּשָּׁמָיִם״ (דברים א:כח), רוֹצֶה לוֹמַר בְּגֹבַהּ הָאֲוִיר.
וְנַעֲשֶׂה־לָנוּ שֵׁם. כְּלוֹמַר, אִם יִהְיֶה לָנוּ מָקוֹם גָּבוֹהַּ בְּזֹאת הָעִיר יִהְיֶה לְכָל אֶחָד מִמֶּנּוּ שֵׁם, שֶׁאִם יֵצֵא חוּץ מִגְּבוּל הַזֹּאת יִזְכֹּר הָעִיר וְיָשׁוּב אֵלֶיהָ, אוֹ יִזְכֹּר אֶחָד לַחֲבֵרוֹ מֵהַיּוֹצְאִים וְיָשׁוּבוּ אֵלֶיהָ, כִּי אִם לֹא נַעֲשֶׂה כֵּן אוּלַי נָפוּץ עַל־פְּנֵי כׇל־הָאָרֶץ, שֶׁהַיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ יִשְׁכְּחוּ הַחֶבְרָה וְיִשָּׁאֲרוּ שָׁם בִּמְקוֹם לֶכְתָּם, וְיֵשְׁבוּ שָׁם זֶה לְמִזְרָח וְזֶה לְמַעֲרָב, זֶה לְצָפוֹן וְזֶה לְדָרוֹם, וְחַבְרוּתֵינוּ תִּתְפַּזֵּר, נִהְיֶה נְפוּצִים הֵנָּה וָהֵנָּה.