רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק י · פסוק ח
וְכוּשׁ יָלַד אֶת־נִמְרֹד. זָכַר לְבַדּוֹ מִפְּנֵי גְבוּרָתוֹ וּמַלְכוּתוֹ. וּמַה שֶּׁזָּכַר הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ, אֵינוֹ אוֹמֵר כִּי לֹא הָיָה גִּבּוֹר לְפָנָיו וְלֹא בְּדוֹרוֹ אֶלָּא הוּא, כִּי זֶה לֹא יִתָּכֵן, וַהֲלֹא הַנְּפִילִים הָיוּ, וְעוֹד שֶׁמִּלַּת הֵחֵל אֵינוֹ נוֹפֵל בָּזֶה הָעִנְיָן, כִּי הֵחֵל רוֹצֶה לוֹמַר הֵחֵל לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה, אֶלָּא פֵּרֵשׁ הֵחֵל לְהַרְאוֹת גְּבוּרָתוֹ בְּאֻמָּה אַחַת אוֹ בְּאֻמּוֹת לְכָבְשָׁן תַּחְתָּיו וְלִהְיוֹת מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, כִּי עַד שֶׁקָּם הוּא לֹא הָיָה אָדָם שֶׁמְּלָאוֹ לִבּוֹ בִּגְבוּרָתוֹ לִמְשֹׁל עַל עַם, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר בָּאָרֶץ, וְזָכַר מַמְלַכְתּוֹ וְהֶעָרִים שֶׁכָּבַשׁ. וְעַד שֶׁקָּם הוּא לֹא הָיָה מֶלֶךְ אֶלָּא הָיוּ מִתְנַהֲגִים כָּל גּוֹי וְגוֹי עַל פִּי שׁוֹפְטִים וּמַנְהִיגִים, וְכָל זֶה הָיָה אַחַר הַפַּלָּגָה.