רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק טז · פסוק יד
עַל־כֵּן קָרָא לַבְּאֵר. קָרָא הַקּוֹרֵא לְאוֹתוֹ הַבְּאֵר שֶׁנִּגְלָה עָלָיו הַמַּלְאָךְ לְהָגָר בְּאֵר לַחַי רֹאִי, לְטַעַם שֶׁאָמְרָה הָגָר ״אַתָּה אֵל רֳאִי״ (בראשית טז:יג). הַמַּלְאָךְ הוּא חַי לְעוֹלָם, לְפִיכָךְ אָמַר לַחַי, וְהַבְּאֵר הַזֶּה הוּא הָעַיִן שֶׁזָּכַר לְמַעְלָה.
הִנֵּה בֵין־קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד. נָתַן סִימָן לַבְּאֵר הַזֶּה אָנָה הוּא, לְפִי שֶׁכְּשֶׁיִּרְאֶה אָדָם אוֹתוֹ יִתֵּן שֶׁבַח לַמָּקוֹם שֶׁבָּחַר בַּצַּדִּיקִים, כִּי לְאַהֲבָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם שָׁלַח מַלְאָךְ אֲפִלּוּ לְשִׁפְחָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה הוֹלֶכֶת בִּשְׁלִיחוּתוֹ. וּבָרֶד הוּא שׁוּר שֶׁזָּכַר לְמַעְלָה, וּשְׁנֵי שֵׁמוֹת הָיוּ לוֹ לְפִיכָךְ זָכַר אֶת שְׁנֵיהֶם, וְכֵן אוּנְקְלוֹס תִּרְגֵּם שְׁנֵיהֶם ״חַגְרָא״.