רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק טז · פסוק ט
וַיֹּאמֶר. אָמַר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים ״וַיֹּאמֶר״, כֵּן הוּא מִנְהַג הַכָּתוּב בִּמְקוֹמוֹת, וּבָא כֵן לְחַזֵּק הַמַּאֲמָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ רַבִּים בְּסֵפֶר מִכְלוֹל בְּחֵלֶק הַדִּקְדּוּק מִמֶּנּוּ. וְיִתָּכֵן לְפִי מַה שֶּׁאָמַר לָהּ שְׁלֹשָׁה עִנְיָנִים, אָמַר ״וַיֹּאמֶר״ עַל כָּל עִנְיָן וְעִנְיָן. וְיֵשׁ דְּרָשׁ כִּי שְׁלֹשָׁה מַלְאָכִים שָׁלַח לָהּ הָאֵל זֶה אַחַר זֶה, וְאָמְרוּ: וּמָה לְשִׁפְחוֹת הָאָבוֹת נִגְלָה הַמַּלְאָךְ שָׁלוֹשׁ וְאַרְבַּע פְּעָמִים וְלָנוּ אֲפִילוּ אַחַת לֹא (בראשית רבה מה).
וְהִתְעַנִּי. סְבֹל הָעִנּוּי שֶׁתְּעַנֵּךְ, כִּי לְטוֹב לָךְ יִהְיֶה שֶׁתֵּשֵׁב עִם אַבְרָהָם, כִּי בִּזְכוּתוֹ יִהְיֶה זַרְעֵךְ רַב מְאֹד.