רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק טו · פסוק יט
אֶת הַקֵּינִי. קָרְאוּ עַל שֵׁם הָעִיר שֶׁיָּשְׁבוּ בָּהּ תְּחִלָּה, כִּי שֵׁם הָעִיר הָיָה קַיִן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן״ (שופטים ד:יא). אוּלַי הַבּוֹנֶה אוֹתָהּ הָיָה שְׁמוֹ קַיִן וְקָרָא הָעִיר עַל שְׁמוֹ, כְּמוֹ ״כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ״ (בראשית ד:יז), ״כְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם״ (יהושע יט:מז), שֹׁמְרוֹן עַל שֵׁם שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר. וְהַמִּשְׁפָּחָה הַהִיא נִקְרֵאת קֵינִי, קֵינִים, וְנִתְחַתְּנוּ עִם שֵׁבֶט יְהוּדָה עִם מִשְׁפְּחוֹת רֵכָב, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״הֵמָּה הַקֵּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב״ (דברי הימים א ב:נה). וְאֶפְשָׁר כִּי זֶה הַקֵּינִי הַנִּזְכָּר הֵנָּה הָיָה אַחֵר, אֶלָּא שֶׁאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם ״יָת שַׁלְמָאֵי״, כְּמוֹ שֶׁתִּרְגֵּם ״וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי״ (במדבר כד:כא).