רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק טו · פסוק יב
וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא. זֶה מוֹכִיחַ כִּי הַכֹּל הָיָה בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה, שֶׁהֲרֵי הַכֹּל מַרְאֶה אֶחָד הָיָה וּבְעֵת אַחַת הָיְתָה, וְהוֹצִיא אוֹתוֹ חוּצָה לִסְפֹּר הַכּוֹכָבִים מְלַמֵּד שֶׁהָיָה לַיְלָה, וְאַחַר כָּךְ אָמַר וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבֹא מְלַמֵּד שֶׁהָיָה יוֹם וּבְסוֹף הַיּוֹם שֶׁהָיָה הַיּוֹם לָעֶרֶב, וְאָמַר וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבֹא, שֶׁמַּתְחִיל לָבֹא וְלִהְיוֹת עֶרֶב, וְרָמַז לוֹ בָּזֶה גָּלוּת רִאשׁוֹן שֶׁהוּא גָּלוּת מִצְרַיִם, וְזֶהוּ הָעֶרֶב הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהָאוֹר הוֹלֵךְ וּמַחְשִׁיךְ.
וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה. מִכֹּחַ הַנְּבוּאָה בָּאָה הַתַּרְדֵּמָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּנִיֵּאל ״וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי נִרְדַּמְתִּי עַל פָּנַי אָרְצָה״ (דניאל ח:יח), וְאָמַר כִּי אַחַר הַתַּרְדֵּמָה נָפְלָה עָלָיו אֵימָה חֲשֵׁכָה, וְכֵן אָמַר דָּנִיֵּאל ״וּבְבֹאוֹ נִבְעַתִּי״ (דניאל ח:יז), כִּי כֵן הוּא דֶּרֶךְ הַנְּבוּאָה פְּעָמִים. וּלְאַבְרָם בִּתְחִלַּת הַנְּבוּאָה לֹא הָיָה לוֹ כָּל זֶה, כִּי בַּתְּחִלָּה אָמַר לוֹ בְּשׂוֹרָה טוֹבָה, אֲבָל עַתָּה כְּשֶׁבָּא לֵאמֹר לוֹ צָרַת הַגָּלוּת שֶׁיִּהְיֶה לְבָנָיו הִפִּיל עָלָיו תַּרְדֵּמָה וְאֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה, רֶמֶז לוֹ עַל הַצָּרוֹת שֶׁיִּהְיוּ קָשׁוֹת.
אֵימָה חֲשֵׁכָה. כְּמוֹ אֵימָה וַחֲשֵׁכָה, וְכֵן ״שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ״ (חבקוק ג:יא), ״רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן״ (שמות א:ב), וְהַדּוֹמִים לָהֶם.