רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק טו · פסוק א
בַּמַּחֲזֶה. אָמַר הִנֵּה בַּמַּחֲזֶה מַה שֶּׁלֹּא אָמַר בְּכָל דָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר עִמּוֹ עַד הֵנָּה, לְפִי שֶׁהֶרְאָהוּ בַּנְּבוּאָה הַזֹּאת מַעֲשֶׂה לֹא דִּבּוּר לְבַד, כְּמוֹ יְצִיאָתוֹ הַחוּצָה וּסְפִירַת הַכּוֹכָבִים וּדְבַר הַבְּתָרִים.
אַל־תִּירָא. כְּלוֹמַר אַל תִּירָא מֵהַמְּלָכִים אֲשֶׁר נִצַּחְתָּ שֶׁמָּא יָבֹאוּ אֲחֵרִים עָלֶיךָ אַל תִּירָא מֵהֶם, כִּי אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, מֵהֶם וּמֵאֲחֵרִים שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְהָרַע לָךְ; וְעַל הַבִּטָּחוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטַחְתָּ.
שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד. בָּזֶה וּבַבָּא, זֶהוּ הַרְבֵּה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמְאֹד לָעוֹלָם הַבָּא.