רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ט · פסוק ו
שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ. אֲנִי אֶדְרֹשׁ דַּם הֶהָרוּג אִם אֵין עֵדִים, אֲבָל אִם יֵשׁ עֵדִים, עַל הַשּׁוֹפְטִים לַהֲרֹג הַהוֹרֵג כְּמוֹ שֶׁיִּרְאוּ מִן הַדִּין, זֶהוּ בָּאָדָם, עַל יְדֵי הַדַּיָּנִים.
כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת־הָאָדָם. כִּי הוּא נִכְבָּד מִכָּל הַנִּבְרָאִים הַשְּׁפָלִים עַד שֶׁהָאֵל בְּרָאוֹ בְּצַלְמוֹ בַּשֵּׂכֶל שֶׁנָּתַן בּוֹ, לְפִיכָךְ יֵשׁ לִשְׁאָר הַנִּבְרָאִים שֶׁיִּרְאוּ מִמֶּנּוּ, וְגַם אִישׁ אֶת אָחִיו שֶׁלֹּא יַשְׁחִית גּוּפוֹ וְצַלְמוֹ, כִּי אִם יַהַרְגֵהוּ הִנֵּה הִשְׁחִית מַעֲשֵׂה הָאֵל, הַנִּכְבָּד שֶׁבַּשְּׁפָלִים, וְהוּא עָשָׂה אוֹתוֹ בְּצַלְמוֹ וְהוּא הִשְׁחִיתוֹ, הִנֵּה עָשָׂה זֶה כְּנֶגֶד הָאֵל לְבַטֵּל מַעֲשָׂיו. וְאַף בַּפְּחוּתִים מִן הָאָדָם לֹא הָיָה רְשׁוּת לְאָדָם לְהַשְׁחִיתָם עַד שֶׁצִּוָּה הָאֵל לְנֹחַ, וְגַם בַּצּוֹמֵחַ שֶׁהוּא פָּחוּת מִן הַחַי הָיָה צָרִיךְ מִצְוַת הָאֵל לְהַתִּירָם לְאָדָם וּלְחַוָּה כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב״ (בראשית א:כט). וְכֵן צִוָּה הָאֵל לִשְׁפֹּךְ דַּם הָאָדָם לְחֶטְאוֹ, כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה בְּתוֹרַת מֹשֶׁה, וְזֶה בָּרְאוּיִם לְעֹנֶשׁ מִיתָה לְפִי חֶטְאָם, כָּל חוֹטֵא כָּרָאוּי לוֹ, לְפִי שֶׁהוּא הִשְׁחִית צַלְמוֹ תְּחִלָּה בְּעָבְרוֹ מִצְוַת הָאֵל, וְהִנֵּה אֵין צֶלֶם אֱלֹהִים וְשֵׂכֶל לְעוֹבֵר, כִּי הַשֵּׂכֶל יִגְזֹר שֶׁיִּשְׁמֹר הָעֶבֶד מִצְוַת אֲדוֹנָיו גַּם שִׂכְלוֹ יִמְנַע אוֹתוֹ הַחֵטְא כָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁהוּא מִצְוַת הָאָדוֹן.