רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ח · פסוק כא
וַיָּרַח ה׳. דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם וְדֶרֶךְ מָשָׁל הוּא, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (תהלים נ:יג) ״הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים״, וְרוֹצֶה לוֹמַר שֶׁקִּבְּלָהּ בְּרָצוֹן וְעָרְבָה לוֹ, וְטַעַם הַקַּבָּלָה שֶׁהוֹרִיד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְאָכְלָה לְהוֹדִיעוֹ כִּי רָצָה בִּבְרִיאַת הַנּוֹתָרִים מִן הַמַּבּוּל וְשָׂמַח בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד:לא) ״יִשְׂמַח ה׳ בְּמַעֲשָׂיו״, הֵפֶךְ מַה שֶּׁאָמַר בְּדוֹר הַמַּבּוּל (בראשית ו:ו) ״וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ״, כִּי יָדַע כִּי לֹא יִהְיֶה בָּעוֹלָם עוֹד כְּמוֹ אוֹתוֹ הַדּוֹר.
הַנִּיחֹחַ. שֵׁם בְּשֶׁקֶל ״נִיצוֹץ״ (ישעיהו א:לא), וְטַעֲמוֹ שֶׁהֵנִיחַ כַּעַס הָאֵל בָּעוֹלָם.
וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל לִבּוֹ. רָאָה בְּשִׂכְלוֹ שֶׁלֹּא יַשְׁחִית עוֹד אֶת הָאֲדָמָה כִּי לֹא יִהְיוּ עוֹד רָעִים רַבִּים, וְיִוָּסְרוּ מִדּוֹר הַמַּבּוּל שֶׁיִּהְיֶה קַבָּלָה בְּיָדָם דּוֹר אַחַר דּוֹר וְלֹא יִהְיוּ עוֹד רַבִּים רָעִים וְלֹא יַשְׁחִית הַכְּלָל בַּעֲבוּר הַפְּרָט, וְאִם יִהְיֶה הַפְּרָט רַע כֻּלּוֹ, יַשְׁחִיתֵם כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה בִּסְדוֹם.
בַּעֲבוּר הָאָדָם. כִּי יָסוּפוּ הָרְעִים בִּבְנֵי אָדָם וְתַעֲמֹד הָאֲדָמָה לַטּוֹבִים, וְאִם תִּשָּׁחֵת קְצָת הָאֲדָמָה עִם הָרְעִים כְּמוֹ אֶרֶץ סְדוֹם שֶׁנִּשְׁחֲתָה עִם אֲנָשֶׁיהָ, אֵין בָּהּ הַשְׁחָתַת אֲדָמָה אִם מְעַט מִן הָאֲדָמָה תִּשָּׁחֵת כְּמוֹ עָרֵי הַכִּכָּר, וְיֵחָשְׁבוּ כְּמוֹ מְקוֹמוֹת הַנִּשְׁקָעִים הֵם וְאַנְשֵׁיהֶם.
כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו. קְרָאוֹ יֵצֶר לְפִי שֶׁנּוֹצַר עִמּוֹ, וְאָמַר מִנְּעֻרָיו, כִּי יֵצֶר הָרָע הוּא בָּאָדָם קֹדֶם יֵצֶר הַטּוֹב, כִּי אֵין בּוֹ יֵצֶר טוֹב בְּפֹעַל עַד שֶׁיִּגְדַּל וְיִקְנֵהוּ מְעַט מְעַט כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״וְאִישׁ נָבוּב יִלָּבֵב וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד״ (איוב יא:יב). פֵּרוּשׁ עַיִר פֶּרֶא, הוּא הָאָדָם שֶׁנּוֹלַד וְהוּא נָבוּב בְּלֹא לֵב כְּלוֹמַר בְּלֹא שֵׂכֶל וְאַחַר כָּךְ יִלָּבֵב כְּלוֹמַר קוֹנֶה לֵב מְעַט מְעַט, וְכֵיוָן שֶׁיֵּצֶר הָאָדָם רָע, כִּי כֵן רָאִיתִי בְּחָכְמָתִי לִבְרֹא אוֹתוֹ, כִּי כֵן צָרִיךְ לְפִי טֶבַע הַמְּצִיאוּת הוּא חוֹטֵא בְּרֹב אִם לֹא אֶחָד מִנִּי אֶלֶף, לְפִיכָךְ לֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי בַּעֲבוּרוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי. וּבְדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדה ל) שָׁאַל אַנְטוֹנִינוּס אֶת רַבִּי יֵצֶר הָרָע מֵאֵימָתַי נִיתָּן בָּאָדָם מִשְּׁעַת יְצִירָה אוֹ מִשְּׁעַת יְצִיאָה? אָמַר לוֹ מִשְּׁעַת יְצִירָה, אָמַר לוֹ לָאו שֶׁאִם כֵּן הָיָה בּוֹעֵט בִּמְעֵי אִמּוֹ וְיוֹצֵא, אֶלָּא מִשְּׁעַת יְצִיאָה. אָמַר רַבִּי דָּבָר זֶה לִמְּדַנִי אַנְטוֹנִינוּס וּמִקְרָא מְסַיְּעֵהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ״ וְאוֹמֵר ״כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו״. אָמַר רַבִּי יוּדָן מִנְּעָרָיו כְּתִיב מִשָּׁעָה שֶׁהוּא נִנְעָר לָעוֹלָם. וּבְפָסוּק זֶה לֹא אֹסִף שְׁתֵּי פְּעָמִים, וְסָמְכוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבועות לו) כִּי לָאו לָאו שְׁבוּעָה שֶׁהֲרֵי כְּתִיב (ישעיהו נד:ט) ״אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ״.