רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ז · פסוק יא
בִּשְׁנַת וְגוֹ׳. וּכְבָר זָכַר לְמַעְלָה וְאָמַר ״וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה״ (בראשית ז:ו)? אֶלָּא לֹא זָכַר הַחֹדֶשׁ וְכַמָּה בַּחֹדֶשׁ, וּבָזֶה הַפָּסוּק זָכַר בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, וְדָבָר זֶה מַחֲלֹקֶת בִּדְבָרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ראש השנה יא): רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בְּתִשְׁרֵי נִבְרָא הָעוֹלָם, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי זֶה מַרְחֶשְׁוָן; רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר בְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי זֶה אִיָּר. וְיוֹנָתָן הִכְרִיעַ כְּדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁתִּרְגֵּם ״בְּיֶרַח הָאֵתָנִים״ (מלכים א ח:ב) ״בְּיַרְחָא דְעַתִּיקַיָּא קָרוּ לֵיהּ יַרְחָא קַדְמָאָה, וּכְעַן הוּא יַרְחָא שְׁבִיעָאָה״. וְנִרְאֶה שֶׁהַקַּדְמוֹנִים, מִבְּרִיאַת הָעוֹלָם עַד הֵנָּה, הָיוּ קוֹרְאִים חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי חֹדֶשׁ רִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה כִּי בּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, וּמִשֶּׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם נִקְרָא לְיִשְׂרָאֵל נִיסָן חֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וְתִשְׁרֵי חֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, כִּי כֵן כָּתוּב ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים״ (שמות יב:ב), אַחַר שֶׁאָמַר ״לָכֶם״ נִרְאֶה כִּי לִשְׁאָר הָאֻמּוֹת לֹא הָיָה נִיסָן רֹאשׁ הַחֳדָשִׁים.
נִבְקְעוּ. הֵחֵלּוּ לְהִבָּקֵעַ וְלָצֵאת, כִּי תְּחִלָּה יָרְדוּ גְּשָׁמִים לָרֹב בּוֹ בַּיּוֹם, וְאַחַר שֶׁהֵחֵלּוּ לָרֶדֶת הֵחֵלָּה הָאָרֶץ לְהִתְלַחְלֵחַ וּלְהִבָּקֵעַ הַמַּעְיָנוֹת בּוֹ בַּיּוֹם, וְיוֹם יוֹם הָיָה מוֹסִיף הַלַּחְלוּחַ בָּאָרֶץ, וִיצִיאַת הַמַּיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ, עַד שֶׁשָּׁלְמוּ יְמֵי הַגֶּשֶׁם נִבְקְעוּ כָּל הַמַּעְיָנוֹת וְהַמַּיִם מִתְגַּבְּרִים לָצֵאת יוֹם יוֹם עַד חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם.
תְּהוֹם רַבָּה. לְשׁוֹן נְקֵבָה, וְכֵן ״תְּהוֹם רוֹמְמָתְהוּ״ (יחזקאל לא:ד), וְיֵשׁ לְשׁוֹן זָכָר ״תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא״ (תהלים מב:ח).
וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ. וָי״ו וַאֲרֻבֹּת, פֵּירוּשׁוֹ אַחַר, כְּלוֹמַר אַחַר שֶׁאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ הַמַּעְיָנוֹת כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה בְּפָסוּק ״כִּי לְיָמִים״; וּכְמוֹ וָי״ו זֶה הוּא וָי״ו מִן ״אַתָּה קָצַפְתָּ וְנֶחֱטָא״ (ישעיהו סד:ד) אַחַר שֶׁחָטָאנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ, ״וְהוּא נִרְדָּם וַיָּעַף״ (שופטים ד:כא), ״וַיֵּרֶד מֵעֲשׂוֹת הָעֹלָה״ (ויקרא ט:כב), ״יִגְבַּר יָמוּת וְיֶחְלָשׁ״ (איוב יד:י), כַּאֲשֶׁר כָּתַבְנוּ בְּסֵפֶר הַדִּקְדּוּק מִסֵּפֶר הַמִּכְלוֹל בְּשִׁמּוּשׁ הָאוֹתִיּוֹת. וְלָרֹב הַגְּשָׁמִים אָמַר אֲרֻבּוֹת כְּאִלּוּ נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם אֲרֻבּוֹת אֲרֻבּוֹת, וְכֵן אָמַר (מלכים ב ז:יט) ״הִנֵּה ה׳ עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם הֲיִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה״.