רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ז · פסוק ד
כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה. צִוָּהוּ שֶׁיִּכָּנֵס לַתֵּבָה שִׁבְעָה יָמִים קֹדֶם שֶׁיָּבִיא הַמַּבּוּל, לְהָכִין מוֹשַׁב הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת כָּל מִין וּמִין בְּקִנּוֹ, וּלְהַכְנִיס הַמַּאֲכָל כָּל מִין וּמִין בְּעוֹד שֶׁהַתֵּבָה פְּתוּחָה. וּבְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קח) כִּי מְתוּשֶׁלַח מֵת בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן וְהֶאֱרִיךְ הָאֵל שִׁבְעַת יָמִים כְּדֵי שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בְּאֶבְלוֹ שֶׁל מְתוּשֶׁלַח בְּאֵלֶּה שִׁבְעַת יָמִים, לְפִי שֶׁהָיָה צַדִּיק וְרָאוּי לְסָפְדוֹ, וְהָיָה מִנְהַג הַהֶסְפֵּד שִׁבְעַת יָמִים. וֶאֱמֶת כִּי יְמֵי מְתוּשֶׁלַח שָׁלְמוּ בְּבֹא הַמַּבּוּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ.
אָנֹכִי מַמְטִיר. וְלֹא זָכַר הִבָּקַע הַתְּהוֹם, כִּי יָדוּעַ הוּא בִּרְבוֹת הַמָּטָר יִבָּקְעוּ הַמַּעְיָנוֹת שֶׁהָיוּ נִסְתָּרוֹת תַּחַת הָאָרֶץ טֶרֶם בֹּא הַמָּטָר, כִּי רִבּוּי הַגֶּשֶׁם יְלַחְלֵחַ הָאָרֶץ שֶׁהִיא יְבֵשָׁה וּקְבוּצָה וְעוֹמֶדֶת בִּפְנֵי מַעְיְנוֹת הַתְּהוֹם, וּכְשֶׁיָּבוֹא הַגֶּשֶׁם עָלֶיהָ יְלַחְלֵחַ הָאָרֶץ וְיַפְרִיד חֲלָקֶיהָ שֶׁהָיוּ קְבוּצִים וּמֵי הַמַּעְיָנוֹת הַנִּסְתָּרוֹת שֶׁהָיוּ נִכְבָּשִׁים תַּחַת הָאָרֶץ הַיְּבֵשָׁה, יְבַצְבֵּץ בְּהִתְלַחְלְחָהּ וְהִתְפָּרְדָהּ וְיִפָּשְׁטוּ עַל פְּנֵי הָאָרֶץ כְּמוֹ שֶׁהָיָה בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה. וְלֹא הָיָה זֶה הֶפֶךְ הַטֶּבַע, שֶׁעָלוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר בְּטִבְעָם שֶׁיֵּרְדוּ וְלֹא יַעֲלוּ, כִּי בְּשׁוּבָם לְמַה שֶּׁהָיוּ בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה שֶׁהָיוּ עַל פְּנֵי הָאָרֶץ יָשׁוּבוּ כְּטִבְעָם, כִּי בְּטִבְעָם הַמַּיִם מֵעַל לָאָרֶץ כִּי הֵם קַלִּים מֵהָאָרֶץ, וְכַאֲשֶׁר נִסְתְּרוּ תַּחַת הָאָרֶץ הָיָה הֶפֶךְ הַטֶּבַע בִּרְצוֹן הַבּוֹרֵא שֶׁהוֹפֵךְ הַטְּבָעִים בְּעֵת שֶׁיִּרְצֶה. וְאַף עַל פִּי כִּי בְּשׁוּבָם לְטִבְעָם יַעֲלוּ שֶׁהֲרֵי הָיוּ תַּחַת הָאָרֶץ, אַף עַל פִּי כֵן בְּהִתְמַחֲאַת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הַגֶּשֶׁם תֵּרֵד וְתִתְעָרֵב בַּמַּיִם וְהִנֵּה הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ מֵאֲלֵיהֶם וְיִתְפַּשְּׁטוּ, וְהַמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים דּוֹחֲקִים אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְיִגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ.
הַיְקוּם. הוּא כְּלָל לְכֹל אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מִבַּעֲלֵי חַיִּים, וְשָׁרְשׁוֹ קוּם וְהַיּוֹ״ד נוֹסֶפֶת כְּיוֹ״ד ״רִיבָה ה׳ אֶת יְרִיבַי״ (תהלים לה:א). וּבְאָמְרוֹ כָּל הַיְקוּם, רוֹצֶה לוֹמַר אֲשֶׁר בַּיַּבָּשָׁה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, לֹא הַדָּגִים וְלֹא אֲשֶׁר בַּתֵּבָה.