רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ז · פסוק ב
מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ. כְּמוֹ שֶׁיָּבוֹאוּ לִפְנֵי הַתֵּבָה תַּכְנִיסֵם עִמָּךְ, וְזֶה לֹא אָמַר לוֹ מִתְּחִלָּה, אֶלָּא שֶׁיְּבִיאֵם אֶל הַתֵּבָה שְׁנַיִם שְׁנַיִם זָכָר וּנְקֵבָה, וְעַתָּה אָמַר לוֹ שֶׁיָּבִיא מִן הַטְּהוֹרָה שִׁבְעָה שִׁבְעָה זוּגוֹת וּמִן הַטְּמֵאָה זוּג אֶחָד, וְהוּא אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ אוֹ שְׁנַיִם זוּגוֹת. וְהֵיאַךְ יָדַע נֹחַ הַטְּהוֹרָה וְשֶׁאֵינָהּ טְהוֹרָה? אֶפְשָׁר שֶׁהָאֵל אָמַר לוֹ סִימָנֵי טָהֳרָה כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה מֵהֶם קָרְבָּן בְּצֵאתוֹ מִן הַתֵּבָה, אוֹ נֹאמַר כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הָאֵל שִׁבְעָה מִן הַטְּהוֹרָה וּבָאוּ אֶל הַתֵּבָה מֵעַצְמָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ, אוֹתָם שֶׁרָאָה נֹחַ שֶׁבָּאוּ שִׁבְעָה שִׁבְעָה יָדַע שֶׁהֵם טְהוֹרִים, אֲבָל לֹא יַסְפִּיק זֶה הַפֵּרוּשׁ לְעוֹף שֶׁבָּאוּ שִׁבְעָה שִׁבְעָה בֵּין טְמֵאִים וּבֵין טְהוֹרִים, וְעַל כָּל פָּנִים צָרִיךְ לָנוּ לְפָרֵשׁ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָסַר לְנֹחַ סִימָנֵי טָהֳרָה בֵּין בִּבְהֵמָה בֵּין בְּעוֹף, אֶלָּא אִם כֵּן נֹאמַר שֶׁלֹּא בָאוּ שִׁבְעָה אֶלָּא מֵהָעוֹף הַטָּהוֹר כְּמוֹ הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה, וּמַה שֶּׁאָמַר ״גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה״ (בראשית ז:ג) רוֹצֶה לוֹמַר שִׁבְעָה הַטָּהוֹר, וְסָמַךְ עַל מַה שֶּׁאָמַר הַטְּהוֹרָה, לְפִיכָךְ אָמַר גַּם. וּמַה שֶּׁאָמַר שֶׁבָּאוּ שִׁבְעָה שִׁבְעָה מִן הַטְּהוֹרִים וּשְׁנַיִם מִן הַטְּמֵאִים לֹא לַעֲשׂוֹת קָרְבָּן בְּצֵאת נֹחַ מִן הַתֵּבָה לְבַד, שֶׁאִם כֵּן דַּי לוֹ בְּפָחוֹת מִשִּׁבְעָה, כִּי לֹא רָאִינוּ שֶׁהִקְרִיב נֹחַ אֶלָּא פַּעַם אַחַת, וְאִם הִקְרִיב יוֹתֵר יוּכַל לְהַקְרִיב מִן הַנּוֹלָדִים מֵהֶם לְשָׁנָה אוֹ לִשְׁנָתַיִם אוֹ יוֹתֵר, אֶלָּא מַה שֶּׁרָצָה הָאֵל לְהַשְׁאִיר מִן הַטְּהוֹרָה שִׁבְעָה כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ מֵהֶם נֹחַ וּבָנָיו הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם, שֶׁהַרְבֵּה מִינֵי הַטְּהוֹרִים לְפִי שֶׁהָיָה רוֹצֶה לְהַתִּיר לוֹ בָּשָׂר לֶאֱכֹל מַה שֶּׁלֹּא הִתִּיר לְאָדָם שֶׁלְּפָנָיו. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָנַע מִמֶּנּוּ שׁוּם בָּשָׂר מֵהַטְּמֵאִים כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה״ (בראשית ט:ג) עַד שֶׁמְּנָעָהּ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים, אַף עַל פִּי כֵן לְפִי הַטֶּבַע הַטְּהוֹרוֹת טוֹבוֹת יוֹתֵר לְמַאֲכַל בְּנֵי אָדָם מֵהַטְּמֵאוֹת, וּבָרֹב לֹא יֹאכְלוּ בְּנֵי אָדָם בִּשְׁאָר הָאֻמּוֹת הַטְּמֵאִים אֶלָּא מִפְּנֵי הָרָעָב, לְפִיכָךְ הָיָה צָרִיךְ לְהַשְׁאִיר בַּבְּהֵמוֹת הַטְּהוֹרוֹת יוֹתֵר מִן הַטְּמֵאוֹת כְּדֵי לֶאֱכֹל מֵהֶם וּלְחַיּוֹת זֶרַע, אַף עַל פִּי שֶׁהַכָּתוּב לֹא אָמַר אֶלָּא לְחַיּוֹת זֶרַע, לְפִי שֶׁהָעִקָּר הוּא לְחַיּוֹת כְּדֵי שֶׁיִּמְצְאוּ הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחַר נֹחַ וּבָנָיו סִפּוּקָם מֵהֶם. וְאֵין לִשְׁאֹל לָמָּה שִׁבְעָה וְלֹא שִׁשָּׁה וְלֹא שְׁמוֹנָה אוֹ יוֹתֵר, כִּי הָאֵל רָאָה בְּחָכְמָתוֹ כִּי שִׁבְעָה צָרִיךְ וְיַסְפִּיקוּ, וְיוֹתֵר לֹא תָּכִילֵם הַתֵּבָה.
וּפֵירוּשׁ אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. זָכָר וּנְקֵבָה, וְאָמַר אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ בְּדֶרֶךְ הַשְׁאָלָה, וְכַאֲשֶׁר הַזּוּגוֹת שָׁווֹת בְּאֵיכוּת אַחַת, אָמַר ״אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ״ (שמות כו:ג), וְכַאֲשֶׁר אֵינָם שָׁווֹת בְּאֵיכוּת אַחַת וּרְאוּיִם לְהִזְדַּוֵּג זֶה אֶת זֶה כְּמוֹ זָכָר וּנְקֵבָה, אָמַר אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. וּמַה שֶּׁאָמַר וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא וְלֹא אָמַר טְמֵאָה? כֵּן הוּא הַדֶּרֶךְ בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים, וְכֵן ״אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר״ (דברים כג:יא), ״כִּי לֹא טָהוֹר הוּא״ (שמואל א כ:כו), ״אֲשֶׁר לֹא טוֹב עָשָׂה״ (יחזקאל יח:יח), ״לֹא טוֹבָה הַשְּׁמוּעָה״ (שמואל א ב:כד), ״וּלְהַכְרִית גּוֹיִם לֹא מְעָט״ (ישעיהו י:ז) וְהַדּוֹמִים לָהֶם, פַּעַם יְדַבֵּר בִּמְקַיֵּם וּפַעַם בִּמְכַחֵשׁ וְהַכֹּל אֶחָד. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה לא, פסחים ג) לָמְדוּ מִזֶּה שֶׁלֹּא יוֹצִיא אָדָם דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו, וְאָמְרוּ לְעוֹלָם יְסַפֵּר אָדָם בִּלְשׁוֹן כָּבוֹד.