רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ו · פסוק יט
וּמִכָּל־הָחַי מִכָּל־בָּשָׂר. מֵאֲשֶׁר בַּיַּבָּשָׁה.
שְׁנַיִם מִכֹּל. רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁיִּהְיוּ זוּגִים, וְאַחַר כֵּן פֵּרַשׁ הַזּוּגוֹת, וְאָמַר זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ. תָּבִיא אֶל־הַתֵּבָה. אַחַר שֶׁיָּבֹאוּ מֵעַצְמָם לִפְנֵי הַתֵּבָה תַּכְנִיסֵם אַתָּה אֶל הַתֵּבָה. וְהֵיאַךְ יָבֹאוּ מֵעַצְמָם? שֶׁיָּעִיר הָאֵל אֶת רוּחָם שֶׁיָּבֹאוּ אֶל הַתֵּבָה, כְּמוֹ שֶׁיָּבֹאוּ בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן אֶל מְקוֹם הַמִּרְעֶה שֶׁיִּרְצוּ לֶאֱכֹל וְאֶל מְקוֹם מַיִם כְּשֶׁיִּרְצוּ לִשְׁתּוֹת.
לְהַחֲיֹת אִתָּךְ. שֶׁתַּזְמִין לָהֶם מַאֲכָלָם יוֹם בְּיוֹם.