רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ו · פסוק יג
וְיֹאמַר קֵץ כָּל־בָּשָׂר. הִגִּיעַ קִצָּם לְכַלּוֹתָם מִן הָעוֹלָם, אוֹ הַקֵּץ שֶׁנָּתַתִּי לָהֶם כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ; וְהִנֵּה לֹא שָׁבוּ אֲבָל הִשְׁחִיתוּ מְאֹד יוֹתֵר.
בָּא לְפָנַי. פֵּרַשְׁנוּהָ הִגִּיעַ לְפָנַי, כְּמוֹ ״כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנַי״ (יונה א:ב), כְּלוֹמַר הַקֵּץ שֶׁהוּא גְּמוּל מַעֲשֵׂה הָרָע שֶׁבָּא לְפָנַי, הִגִּיעַ, וְהִנֵּה טַעַם בָּא, לַקֵּץ וְלַמַּעֲשֶׂה הָרָע.
כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם. וְטַעַם מִפְּנֵיהֶם דָּבֵק עִם בָּא לְפָנַי, כְּלוֹמַר בָּא לְפָנַי מִפְּנֵי מַעֲשֵׂה הֶחָמָס שֶׁהִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה לא): בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחַ שֶׁל חָמָס, שֶׁהֲרֵי דּוֹר הַמַּבּוּל עָבְרוּ עַל הַכֹּל וְלֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּינָם אֶלָּא עַל חָמָס.
מַשְׁחִיתָם. כֵּיוָן שֶׁהִשְׁחִיתוּ אֶת דַּרְכָּם עַל הָאָרֶץ שֶׁהִפְקַדְתִּים שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹלְטִים עָלֶיהָ, הִנְנִי מַשְׁחִיתָם מִמֶּנָּה.
אֶת. כְּמוֹ מִן, וְכֵן ״כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר״ (שמות ט:כט), ״הֵם יָצְאוּ אֶת הָעִיר״ (בראשית מד:ד) וְהַדּוֹמִים לָהֶם, אוֹ פֵּרֵשׁ עִם הָאָרֶץ, כִּי כֵּיוָן שֶׁכִּסָּה הַמַּיִם הֲרֵי הִיא נִשְׁחֲתָה וְחָזְרָה לְתֹהוּ וָבֹהוּ; וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פֵּרְשׁוּ (בראשית רבה פרשה לא), כִּי שְׁלֹשָׁה טְפָחִים שֶׁל עֹמֶק הַמַּחֲרֵשָׁה נִמֹּחוּ וְנִטַּשְׁטְשָׁה.