רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ו · פסוק ג
וַיֹּאמֶר לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם. אָמַר בְּלִבּוֹ, אוֹ אָמַר לְנֹחַ, וּמִלַּת לֹא יָדוֹן פֵּרְשָׁהּ אָבִי אֲדוֹנִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִן ״יְגָרֶה מָדוֹן״ (משלי טו:יח) רוֹצֶה לוֹמַר לֹא יִהְיֶה רוּחִי הָעֶלְיוֹנִי שֶׁנָּפַחְתִּי בָּאָדָם לֹא יִהְיֶה בִּמְרִיבָה עוֹד לְעוֹלָם עִם הַגּוּף, כִּי הַגּוּף נִמְשָׁךְ לְתַאֲווֹת הַבְּהֵמוֹת וְזֶה בַּאֲשֶׁר הוּא בָּשָׂר וּבְתוֹלֶדֶת הַבָּשָׂר שְׁקוּעוֹת וּקְבוּעוֹת הַתַּאֲווֹת, אַאֲרִיךְ לָהֶם מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אִם יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְאִם לָאו אֲכַלֶּה אוֹתָם מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד פֵּרְשׁוּ בּוֹ מֵעִנְיַן ״וַיָּשֶׁב חַרְבּוֹ אֶל נִדְנָהּ״ (דברי הימים א כא:כז) שֶׁפֵּרוּשׁוֹ תַּעַר הַחֶרֶב, וְהָיָה מִלַּת יָדוֹן רְאוּיָה לְהִדָּגֵשׁ לְחֶסְרוֹן הַנּוּ״ן אֶלָּא שֶׁבָּא בָּהּ הַנָּח תְּמוּרַת הַדָּגֵשׁ כְּמוֹ שֶׁבָּא בְּמִלַּת ״וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד״ (בראשית כה:כט) וּפֵרוּשׁ לֹא יִהְיֶה הָרוּחַ בְּתוֹךְ נִדְנוֹ שֶׁהוּא הַגּוּף אֶלָּא אוֹצִיא אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ וַאֲכַלֶּה הָרוּחַ וְהַגּוּף, וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (פרשה כו) אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן רַבִּי יוֹסֵי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינִי נוֹתֵן רוּחִי בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי נוֹתֵן מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים. רַבִּי יַנַּאי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תַּרְוַיְהוֹן אָמְרִין אֵין גֵּיהִנֹּם לֶעָתִיד לָבֹא אֶלָּא יוֹם הוּא שֶׁמְּלַהֵט אֶת הָרְשָׁעִים. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי אִלְעַאי אָמַר לֹא יוֹם וְלֹא גֵיהִנֹּם אֶלָּא אֵשׁ הִיא שֶׁתִּהְיֶה יוֹצֵאת מִגּוּפָן שֶׁל רְשָׁעִים וּמְלַהֲטָתָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו לג:יא) ״תַּהֲרוּ חֲשַׁשׁ תֵּלְדוּ קַשׁ רוּחֲכֶם אֵשׁ תֹּאכַלְכֶם״ וְעוֹד כָּתַבְנוּ דָּבָר אֶחָד בְּעִנְיַן גֵּיהִנֹּם בְּפָסוּק ״וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד״ (בראשית א:לא). אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי אִלְעַאי לֹא יָדוֹן רוּחִי, אֵין הָרוּחוֹת הַלָּלוּ נִדּוֹנוֹת לְפָנַי לְעוֹלָם. רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר לֹא יָדוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מַחֲזִיר הָרוּחַ לְנִדְנָהּ אֵין אֲנִי מַחֲזִיר רוּחוֹת אֵלּוּ לְנִדְנֵיהֶם. וְעוֹד אָמְרוּ (סנהדרין קח) דּוֹר הַמַּבּוּל אֵין חַיִּין לָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵין נִדּוֹנִין שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, לֹא רוּחַ וְלֹא דִּין.
בְּשַׁגַּם. הַשִּׁי״ן פְּתוּחָה כְּמוֹ ״שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה״ (שופטים ה:ז), וּפֵרוּשׁ כַּאֲשֶׁר גַּם הוּא בָשָׂר, כְּלוֹמַר לָמָּה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, לְפִי שֶׁגַּם הוּא בָשָׂר כְּמוֹ הַבְּהֵמוֹת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ עֶלְיוֹנָה, הִנֵּה גַּם הוּא בָּשָׂר וְהַבָּשָׂר מוֹשֵׁךְ הָרוּחַ אֶל תַּאֲווֹתָיו, לְפִיכָךְ אַאֲרִיךְ לָאָדָם הַזֶּה מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, אִם יָשׁוּב, טוֹב, אֲקַיֵּם אוֹתָם בָּעוֹלָם, וְאִם לָאו אֲכַלֶּה אוֹתָם מִן הָעוֹלָם, זֶה פֵּרוּשׁוֹ. יָמָיו. הַיָּמִים שֶׁאַאֲרִיךְ לוֹ, וְטַעַם מֵאָה וְעֶשְׂרִים לֹא יָדַעְנוּ אֶלָּא כָּךְ הָיָה רְצוֹן הַבּוֹרֵא.