רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ה · פסוק כד
וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת־הָאֱלֹהִים. כְּמוֹ ״אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבוֹתַי לְפָנָיו״ (בראשית מח:טו), כְּלוֹמַר שָׂם כָּל חֶשְׁקוֹ בְּאַהֲבַת הָאֵל וְהִתְעַסֵּק בְּחָכְמוֹת וְהִכִּיר אֶת בּוֹרְאוֹ מִשֶּׁהִגִּיעַ לְחָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה, וְאַף עַל פִּי כֵן הִתְעַסֵּק עוֹד בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה; וְאוֹתָם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה שֶׁחָיָה אַחַר כֵּן שֶׁהֵחֵל לְהִתְעַסֵּק בְּחָכְמוֹת וּלְהִשְׁתַּדֵּל בָּהֶם, מִתְיַגֵּעַ בָּהֶם עַד שֶׁמָּאַס הַגּוּף, לְפִיכָךְ סִלְּקוֹ הָאֵל בַּחֲצִי יָמָיו, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר וְאֵינֶנּוּ כִּי־לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים. אָמַר וְאֵינֶנּוּ, כִּי לֹא חָלָה וְלֹא כָּאַב בְּעֵת מִיתָתוֹ וְלֹא עָלָה בְּדַעַת בְּנֵי דוֹרוֹ שֶׁיָּמוּת בַּחֲצִי יָמָיו אֶלָּא יַאֲרִיךְ כְּמוֹ הָאֲחֵרִים הַדּוֹמִים לוֹ, וְלֹא הִרְגִּישׁוּ בּוֹ עַד שֶׁמֵּת, זֶהוּ שֶׁאָמַר וְאֵינֶנּוּ. וְאָמַר לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים, כְּלוֹמַר לָקַח נַפְשׁוֹ וְהֶעֱלָה אוֹתָהּ אֶל הָעֶלְיוֹנִים, וְכֵן ״אַחַר כָּבוֹד תִּקָּחֵנִי״ (תהלים עג:כד), ״כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה״ (תהלים מט:טז), וְנֶפֶשׁ הָרָשָׁע לֹא יִקַּח אוֹתָהּ אֱלֹהִים אֶלָּא תֵּרֵד שְׁאוֹל. וְאֵין כֵּן (יחזקאל כד:טז) ״הִנְנִי לֹקֵחַ אֶת־מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה״, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר הִנְנִי לֹקֵחַ שֶׁיִּדָּמֶה שֶׁהָיְתָה טוֹבָה וַחֲסוּדָה, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהָיְתָה אֵשֶׁת נָבִיא, אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיְתָה שְׁלֵמָה, לְפִיכָךְ אָמַר בְּמַגֵּפָה, כִּי כְּאֵב אָנוּשׁ הָיָה לָהּ בְּעֵת הַמִּיתָה וְזֶהוּ מַגֵּפָה. וְכֵן ״כִּי־יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת־שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת״ (שמות כא:לה), הִנֵּה כִּי הַמַּגֵּפָה הִיא מַכָּה אֲנוּשָׁה, אֲבָל הִיא מַכַּת פִּתְאֹם בְּלִי קְדִימַת חֹלִי. אֲבָל ״וְרַגְלְךָ לֹא תִגּוֹף״ (משלי ג:כג) הִיא מַכָּה בְּלֹא מִיתָה אֲבָל הִיא מַכָּה אֲנוּשָׁה; אֲבָל הַשְּׁלֵמִים אֵין לָהֶם מַגֵּפָה בְּעֵת מִיתָתָם. וְדַעַת הַתַּרְגּוּם גַּם קְצָת חֲכָמִים (מסכת דרך ארץ) כִּי חֲנוֹךְ וְאֵלִיָּהוּ הִכְנִיסָם הָאֵל חַיִּים בְּגַן עֵדֶן בְּנֶפֶשׁ וּבְבָשָׂר וְעוֹדָם שָׁם חַיִּים אוֹכְלִים מִפְּרִי הָעֵץ וְעוֹבְדִים אֶת ה׳ כְּמוֹ שֶׁהָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן קֹדֶם שֶׁחָטָא, וְיִהְיוּ שָׁם עַד יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ. יֵשׁ לִשְׁאֹל: כִּי בְּסִפּוּר אֵלֶּה הַתּוֹלְדוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ אָמַר וַיָּמֹת, וּבְסִפּוּר תּוֹלְדוֹת נֹחַ לֹא אָמַר כֵּן? וְאָמְרוּ: לְפִי שֶׁמֵּתוּ בַּמַּבּוּל אָמַר בְּאֵלֶּה וַיָּמֹת. וּלְדַעְתֵּנוּ, כִּי הַנִּזְכָּרִים הָיוּ צַדִּיקִים וְטוֹבִים, לֹא מֵת אֶחָד מֵהֶם בַּמַּבּוּל, אֶלָּא תּוֹלְדוֹתֵיהֶם שֶׁלֹּא הָיוּ טוֹבִים, וְכָל אֵלֶּה מֵתוּ קֹדֶם הַמַּבּוּל כְּמוֹ שֶׁנִּמְצָא בְּחֶשְׁבּוֹן יְמֵיהֶם. וְהַנָּכוֹן, לְפִי שֶׁהָיוּ שְׁנוֹתֵיהֶם אֲרֻכִּים מְאֹד אָמַר בָּהֶם וַיָּמֹת, כְּלוֹמַר חָיוּ כָּל אֵלֶּה הַשָּׁנִים וְהוֹלִידוּ תּוֹלְדוֹת וְאַחַר מֵתוּ, אֲבָל בְּסִפּוּר הַתּוֹלְדוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם לֹא הָיוּ כָּל כָּךְ מֻפְלָגִים בְּחַיֵּיהֶם, לֹא אָמַר בָּהֶם וַיָּמֹת.