רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ה · פסוק ד
וַיִּהְיוּ יְמֵי־אָדָם. נִרְאֶה כִּי אֵלֶּה שֶׁזָּכַר מֵאָדָם עַד נֹחַ שֶׁחָיָה כָּל אֶחָד כָּךְ וְכָךְ שָׁנִים, אֵלּוּ הָיָה בְּצֶלֶם שֶׁנּוֹלְדוּ בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת, וּשְׁאָר הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת שֶׁהוֹלִיד כָּל אֶחָד מֵהֶם לֹא הָיוּ בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת וְהִשְׁחִיתוּ מַעַלְלֵיהֶם, לְפִיכָךְ נִמְחוּ בַּמַּבּוּל. וַאֲרִיכוּת הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה שֶׁהָיָה לְכָל אֶחָד מֵהַנִּזְכָּרִים, אֶפְשָׁר כִּי כֵן הָיָה לִשְׁמֹר הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת שֶׁהוֹלִידוּ, וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיָה אֶלָּא לְאֵלּוּ הַנִּזְכָּרִים לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ רוֹדְפִים אַחֲרֵי תַּאֲוַת הַגּוּף הַמְקַצֶּרֶת יְמֵי הָאָדָם. וְאֶפְשָׁר גַּם כֵּן שֶׁרָצָה הָאֵל בַּאֲרִיכוּת יְמֵיהֶם כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם פְּנַאי לִלְמֹד הַחָכְמוֹת וְלִכְתְּבָם עַל סֵפֶר שֶׁיִּלְמְדוּ הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם סִפְרֵיהֶם וְיִקְחוּ דִּבְרֵיהֶם בְּקַבָּלָה, כִּי אֵין פְּנַאי בְּשִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁהֵם רֹב יְמֵי הָאָדָם מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁיּוּכַל אָדָם לִלְמֹד הַחָכְמוֹת אִם לֹא מָצָאוּ שָׁרְשֵׁי הַחָכְמוֹת כְּתוּבִים לַקַּדְמוֹנִים בְּסִפְרֵיהֶם וְקִבְּלוּ מֵהֶם דּוֹר אַחַר דּוֹר. וְכָתַב הָרַב הַגָּדוֹל רַבִּי מֹשֶׁה זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (מורה נבוכים ב, מז) כִּי אֵלֶּה הַיְחִידִים הַנִּזְכָּרִים, הֵם לְבַדָּם שֶׁהֶאֱרִיכוּ יָמִים כָּל כָּךְ, וְכֵן כָּתַב בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: ״מַה שֶּׁנִּכְתַּב בַּתּוֹרָה מִמִּדַּת יְמֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם, אֲנִי אוֹמֵר שֶׁלֹּא חָיוּ הַיָּמִים הָהֵם אֶלָּא הָאִישׁ הַהוּא הַנִּזְכָּר לְבַדּוֹ, וְאָמְנָם שְׁאָר הָאֲנָשִׁים הָיוּ לָהֶם הַיָּמִים הַטִּבְעִיִּים הָאַחֲרוֹנִים, וְהָיָה הַזָּרוּת בָּאִישׁ הַהוּא לְבַדּוֹ אִם לְסִבּוֹת רַבּוֹת בִּמְזוֹנוֹ וְהַנְהָגָתוֹ אוֹ עַל דֶּרֶךְ הַמּוֹפֵת וְנוֹהֵג מִנְהָגוֹ״.