רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ד · פסוק כה
וַיֵּדַע אָדָם אֶת־אִשְׁתּוֹ. זֶה הָיָה אַחַר מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַטָּה (בראשית ה:ג), וּבְאוֹתָם מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה לֹא הוֹלִיד שֶׁלֹּא יְדָעָהּ מִפְּנֵי הָעֹנֶשׁ שֶׁגָּרְמָה לוֹ וּפֵרַשׁ מִמֶּנָּה מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה.
כִּי שָׁת־לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר. כִּי אָמְרָה שָׁת־לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר, לְפִיכָךְ קָרְאָה שְׁמוֹ שֵׁת. וְכֵן אָמַר הַמְתַרְגֵּם ״אֲרֵי אֲמֶרֶת״.
כִּי הֲרָגוֹ קָיִן. וְלֹא נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ זֶרַע, וְה׳ שִׁלֵּם לִי זֶה תַּחְתָּיו שֶׁיַּשְׁאִיר זֶרַע, לְפִיכָךְ אָמַר ״וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן״ (בראשית ד:כו), שֶׁהִשְׁאִיר זֶרַע; וּפֵרוּשׁ גַּם כְּמוֹ שֶׁהִיא יָלְדָה בֵּן כֵּן הוֹלִיד בְּנָהּ בֵּן וְהָיָה זֶרַע קַיָּם. וּמִזֶּרַע קַיִן לֹא סִפֵּר יוֹתֵר מִבְּנֵי לֶמֶךְ וְאֵילָךְ לְפִי שֶׁלֹּא קִיֵּם הַזֶּרַע, כִּי נִמְחוּ בַּמַּבּוּל, וְנֹחַ מִשֵּׁת הָיָה, כְּמוֹ שֶׁמְּסַפֵּר וְהוֹלֵךְ.