רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ד · פסוק ט
וַיֹּאמֶר ה׳. בָּא אֵלָיו הַדִּבּוּר לְהוֹדִיעוֹ, כִּי לֹא יוּכַל הָאָדָם לְהִסָּתֵר מִמֶּנּוּ, וְכָל עִנְיְנֵי בְּנֵי אָדָם גְּלוּיִים לְפָנָיו, וְקַיִן חָשַׁב לְהִסָּתֵר מִמֶּנּוּ כְּמוֹ שֶׁנִּסְתַּר מֵאָבִיו שֶׁהֲרָגוֹ בַּשָּׂדֶה בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא הָיָה אָדָם, וְגַם בָּא אֵלָיו הַדִּבּוּר לְהוֹדִיעוֹ עָנְשׁוֹ עַל פִּשְׁעוֹ. וּמַה שֶּׁאָמַר לוֹ אֵי הֶבֶל אָחִיךָ, הוּא לִפְתִיחַת הַדְּבָרִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְאָדָם ״אַיֶּכָּה״ (בראשית ג:ט), וְאָמַר לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ ״מַזֶּה בְיָדֶךָ״ (שמות ד:ב) וְהַדּוֹמִים לָהֶם. וּמַה שֶׁהֵשִׁיבוֹ קַיִן לֹא יָדַעְתִּי, מִפְּנֵי הִסְתַּפְּקוֹ עֲדַיִן בִּידִיעַת הַבּוֹרֵא בְּעִנְיְנֵי בְּנֵי אָדָם, לְפִי שֶׁאָמַר לוֹ, אֵי הֶבֶל אָחִיךָ, וְלֹא אָמַר לוֹ, ״לָמָּה הָרַגְתָּ הֶבֶל אָחִיךָ״, חָשַׁב קַיִן כִּי לֹא יָדַע, וְכִחֵשׁ, וְאָמַר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי, הוּא הוֹלֵךְ לִמְלַאכְתּוֹ וַאֲנִי הוֹלֵךְ לִמְלַאכְתִּי, וְכִי שׁוֹמֵר אֲנִי אוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּלֵךְ עִם צֹאנוֹ? אֲבָל אָדָם לֹא כִּחֵשׁ, כִּי יוֹדֵעַ הָיָה כִּי הָאֵל יוֹדֵעַ כָּל דִּבְרֵי בְּנֵי אָדָם, וְאַף עַל פִּי שֶׁפָּתַח לוֹ בִּלְשׁוֹן מְסֻפָּק וְאָמַר לוֹ ״אַיֶּכָּה״, יָדַע כִּי הַכֹּל גָּלוּי לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְהַשְּׁאֵלָה לֹא הָיְתָה אֶלָּא לִפְתִיחַת הַדְּבָרִים, וְלֹא הִתְחַבֵּא אֶלָּא מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה.