רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ג · פסוק כד
וַיְגָרֶשׁ אֶת־הָאָדָם. כַּאֲשֶׁר גֵּרֵשׁ אֶת־הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״וַיְשַׁלְּחֵהוּ״ (בראשית ג:כג), הִשְׁכִּין מִקֶּדֶם לְגַן־עֵדֶן אֶת־הַכְּרֻבִים, מִקֶּדֶם פֵּירוּשׁ מִמִּזְרָח, אֶפְשָׁר כִּי מְבוֹא הַגָּן הָיָה לְמִזְרָח, לְפִיכָךְ הִשְׁכִּין בְּאוֹתָהּ פֵּאָה הַכְּרֻבִים, וְזֶה הָיָה בְּמַרְאֶה שֶׁהָיוּ נִרְאִים שָׁם כְּרוּבִים לְהַפְחִיד אֶת־הָאָדָם שֶׁלֹּא יָשׁוּב לַגָּן, זֶה וּלִשְׁמֹר אֶת־דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת. לְהַפְחִידוֹ עוֹד, וּלְפִי שֶׁהָיָה הָעִנְיָן בְּמַרְאֶה אָמַר לַהַט הַחֶרֶב וְלֹא אָמַר הַחֶרֶב, וְהַלַּהַט אֵינוֹ גּוּף אֶלָּא מַרְאֶה, וְהַלַּהַט הוּא הַמַּפְחִיד כָּל שֶׁכֵּן בְּהִתְהַפֵּךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (יחזקאל לב:י) ״בְּעוֹפְפִי חַרְבִּי עַל־פְּנֵיהֶם״. וְעוֹד עָשָׂה לוֹ זֶה הַדָּבָר כְּדֵי שֶׁיִּתְחָרֵט הָאָדָם וְיָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, וְשָׂם עָלָיו שׁוֹמְרִים שֶׁלֹּא יִכָּנֵס שָׁם כְּדֵי שֶׁיֵּבוֹשׁ מֵעַצְמוֹ וְיִתְחָרֵט עַל שֶׁחָטָא, וּמִזֶּה לָמְדוּהוּ דֶּרֶךְ תְּשׁוּבָה, וּלְאַחַר שֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה סָרָה הַמַּרְאָה הַהִיא וְשָׁב לַגָּן פְּעָמִים, וּפְעָמִים עוֹבֵד אֶת־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם. וְעוֹד נִכְתֹּב כָּל הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה בְּדֶרֶךְ נִסְתָּר, וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (פרק כא) ״וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב עַל שֵׁם ״מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט״ (תהלים קד:ד) פְּעָמִים אֲנָשִׁים פְּעָמִים נָשִׁים, פְּעָמִים רוּחוֹת פְּעָמִים מַלְאָכִים״.