רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ג · פסוק כ
וַיִּקְרָא הָאָדָם. כְּשֶׁהוּבְאָה לְפָנָיו קָרָא לָהּ שֵׁם כְּמוֹ שֶׁקָּרָא לַבְּהֵמָה לַחַיָּה וְלָעוֹף. וְזֶה הַשֵּׁם שֶׁקָּרָא לָהּ הוּא הַשֵּׁם הַמְיֻחָד לָהּ, כִּי שֵׁם הַכְּלָלִי כְּבָר זְכָרוֹ בְּאָמְרוֹ ״לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה״ (בראשית ב:כג). וְיִתָּכֵן לְפָרֵשׁ כִּי אַחַר שֶׁאָכְלוּ מֵעֵץ הַדַּעַת קָרָא לָהּ זֶה הַשֵּׁם, לְפִי שֶׁבַּאֲכִילַת הַפְּרִי הַהוּא נִתְחַדְּשָׁה לָהֶם תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל וְיָדְעוּ שֶׁיּוֹלִידוּ, לְפִיכָךְ אָמַר אֵם כָּל חָי, וּפֵרוּשׁ חָי – מְדַבֵּר, וְכֵן ״וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר״ (תהלים קמה:כא), ״יָבוֹא כָל בָּשָׂר״ (ישעיה סו:כג), וְאֵינוֹ אֶלָּא עַל בְּנֵי אָדָם. וְאָמְרוּ כִּי קְרָאָהּ חַוָּה וְלֹא חַיָּה בְּיוֹ״ד לְהַפְרִיד בֵּינָהּ וּבֵין חַיּוֹת הַשָּׂדֶה.