רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ג · פסוק ח
וַיִּשְׁמְעוּ. יֵשׁ מְפָרְשִׁים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן, בְּעוֹד שֶׁהָיָה אָדָם מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן שָׁמַע אֶת קוֹל אֱלֹהִים, וּמֵאַחַר שֶׁאָמַר וַיִּשְׁמְעוּ הָיָה לוֹ לוֹמַר מִתְהַלְּכִים. וְהַנָּכוֹן כִּי טַעַם מִתְהַלֵּךְ עַל קוֹל ה׳, כִּי מָצָאנוּ בּוֹ לְשׁוֹן הֲלִיכָה, ״קוֹלָהּ כַּנָּחָשׁ יֵלֵךְ״ (ירמיהו מו:כב).
לְרוּחַ הַיּוֹם. לְעֵת עֶרֶב שֶׁיִּצְטַנֵּן רוּחַ הַיּוֹם וְנוֹשֶׁבֶת, וְהִכִּירוּ כִּי הַקּוֹל הָיָה מֵאֵת הָאֵל בָּא לְדַבֵּר עִמָּהֶם עַל חֶטְאָם, וְהִרְגִּישׁוּ בַּדָּבָר וְהִתְחַבְּאוּ בְּתוֹךְ עֲצֵי הַגָּן מִפְּנֵי בֹּשֶׁת שֶׁהָיָה לָהֶם שֶׁהָיוּ עֲרוּמִּים, וְאַף עַל פִּי שֶׁעָשׂוּ לָהֶם חֲגוֹרוֹת לֹא הָיוּ אוֹתָם חֲגוֹרוֹת מְכַסּוֹת עֶרְוָתָן הֵיטֵב. וְאַף עַל פִּי שֶׁיָּדְעוּ שֶׁאֵין לְהִסָּתֵר מִלְּפָנָיו, הָיָה לָהֶם בֹּשֶׁת כְּדֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם שֶׁבּוֹשִׁים אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ, כָּל שֶׁכֵּן הַקָּטָן מֵהַגָּדוֹל. וְהַטַּעַם שֶׁהִשְׁמִיעָם הָאֵל קוֹדֵם הַדִּבּוּר כְּדֵי שֶׁיִּתְכַּנְּסוּ וְיִתְחַבְּאוּ בְּתוֹךְ עֲצֵי הַגָּן בִּשְׁעַת הַדִּבּוּר, גַּם לִמְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס אָדָם אֶל חֲבֵרוֹ פִּתְאוֹם אֶלָּא יַשְׁמִיעַ קוֹל תְּחִלָּה אוֹ יִדְפֹּק עַל הַדֶּלֶת, שֶׁמָּא עוֹשֶׂה דָּבָר צְנִיעוּת בְּבֵיתוֹ (כתבות סב, שבת סב), וְטַעַם סִפּוּר לְרוּחַ הַיּוֹם כִּי הָרוּחַ הוֹלִיכָה הַקּוֹל מֵרָחוֹק.
עֵץ הַגָּן. דֶּרֶךְ כְּלָל, רוֹצֶה לוֹמַר עֲצֵי הַגָּן, וְהָיוּ בּוֹשִׁים מֵעֶרְוָתָם וּמֵאֲשֶׁר עָבְרוּ עַל מִצְוַת הָאֵל.