רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ב · פסוק טו
וַיִּקַּח ה׳ אֱלֹהִים. אַף עַל פִּי שֶׁזָּכַר לְמַעְלָה ״וַיָּשֶׂם שָׁם״, חָזַר וְשָׁנָה עוֹד וְאָמַר וַיִּקַּח, לְפִי שֶׁרוֹצֶה לִזְכֹּר הַמִּצְוָה שֶׁצִּוָּהוּ הָאֵל.
וְעוֹד הוֹסִיף לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. שֶׁלֹּא זָכַר בַּתְּחִלָּה. וּפֵרַשׁ וַיַּנִּחֵהוּ שֶׁלְּקָחוֹ מִמָּקוֹם שֶׁנִּבְרָא שָׁם סָמוּךְ לְגַן עֵדֶן וְהִנִּיחָהוּ בְּגַן עֵדֶן. וְלָמָּה לֹא יְצָרוֹ תְּחִלָּה בְּגַן עֵדֶן אַחַר שֶׁסּוֹפוֹ הָיָה לְהַנִּיחוֹ שָׁם? כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַמָּקוֹם הַהוּא חָבִיב עָלָיו יוֹתֵר, שֶׁהָיָה חָדָשׁ אֶצְלוֹ, וְשֶׁיַּכִּיר כִּי הָאֵל הוֹלֵךְ וּמֵטִיב עִמּוֹ. וְטַעַם וַיִּקַּח כְּמוֹ ״וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם מֵעֵבֶר הַנָּהָר״ (יהושע כד:ג). לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ, בְּכִנּוּי הַנְּקֵבָה רוֹצֶה לוֹמַר עַל הָאֲדָמָה שֶׁהַגַּן נָטוּעַ בָּהּ, אוֹ אָמַר לְשׁוֹן נְקֵבָה עַל הַגַּן, כִּי יִקָּרֵא גִּנָּה בְּהֵ״א הַנְּקֵבָה כְּמוֹ ״וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ״ (ישעיהו סא:יא). וְהִנִּיחָהוּ בָּהּ שֶׁיַּעֲבֹד הָאֲדָמָה הַהִיא בְּנִכּוּשׁ וּבְעִדּוּר בִּירָקוֹת וּבְאִילָנוֹת לְמַאֲכָלוֹ, וּלְשָׁמְרָהּ מֵחַיּוֹת וּמֵעוֹפוֹת כְּפִי כֹחוֹ, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פֵּרְשׁוּ זֶה בְּמָשָׁל, לְעָבְדָהּ זֶה תַּלְמוּד, וּלְשָׁמְרָהּ אֵלּוּ מִצְווֹת.