רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ב · פסוק ז
וַיִּיצֶר ה׳ אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם עָפָר מִן־הָאֲדָמָה. זָכַר הֶעָפָר אַף עַל פִּי שֶׁאַרְבַּע הַיְסוֹדוֹת הָיוּ מְעֹרָבוֹת בּוֹ, זָכַר הֶעָפָר לְפִי שֶׁהוּא עִקַּר הַיְצִירָה בְּנִבְרָאֵי הַיַּבָּשָׁה, וּבְנִבְרָאֵי הַמַּיִם הֵם הָעִקָּר, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מִשְׁאָר הַיְסוֹדוֹת גַּם כֵּן וּלְפִיכָךְ חַיּוּתָם בַּמַּיִם; וּבָעוֹף הָאֲוִיר הוּא עִקַּר יְסוֹדוֹ לְפִיכָךְ הוּא עָף בָּאֲוִיר. וְאָמַר שֶׁיָּצַר אֶת הָאָדָם עָפָר כְּלוֹמַר צִוָּה שֶׁיֵּעָשֶׂה גּוֹלֶם אֶחָד מִזֶּה מִשְּׁאָר הַגְּלָמִים וְצוּרַת אֵיבָרָיו עָפָר מֻגְבָּל וְהָיָה אוֹתוֹ הַגּוֹלֶם בִּרְצוֹן הָאֵל בָּשָׂר עֲצָמוֹת וְגִידִים, וְאָמַר מִן־הָאֲדָמָה כְּלוֹמַר מִן הַמְשֻׁבָּח שֶׁבָּהּ, כִּי גּוּף הָאָדָם הוּא תֹּאַר נָקִי מִשְּׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים, וְצוּרָתוֹ הַשְּׁלֵמָה בַּצּוּרוֹת, לְפִיכָךְ הוּא הוֹלֵךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה. וְכָתַב הֶחָכָם רַבִּי יוֹסֵף בֶּן צַדִּיק כִּי זֶה לְפִי שֶׁהַחֹמֶר שֶׁלּוֹ זַךְ וְדַק בֵּין שְׁאָר הַגּוּפִים כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁמֶן הַנֵּר בְּעוֹדוֹ זַךְ תַּעֲלֶה הַשַּׁלְהֶבֶת מִמֶּנּוּ עַל קַו יֹשֶׁר לְזַכּוּת הַשֶּׁמֶן, וְאִם לֹא יִהְיֶה זַךְ אֶלָּא עָכוּר תִּהְיֶה הַשַּׁלְהֶבֶת עוֹלָה מִמֶּנּוּ מְעֻוֶּתֶת וְלֹא תֵּלֵךְ עַל קַו יֹשֶׁר. וְהָעִלָּה הָאַחֶרֶת שֶׁהָאָדָם צוֹמֵחַ מִן הַשָּׁמַיִם, כְּלוֹמַר שֶׁכָּל צֹמֵחַ צוֹמֵחַ מֵעִקָּרוֹ וְנִהְיָה הָעִקָּר בָּזֶה מִמּוּל הַשָּׁמַיִם לְפִיכָךְ אָנוּ צוֹמְחִים מִן הַשָּׁמַיִם, וּמִפְּנֵי זֶה נִקְרָא אָדָם פְּרִי מְהֻפָּךְ.
וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים. נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים, נְפָחָהּ בּוֹ מֵהָרוּחוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת לֹא מִן הָאָרֶץ כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ״ (בראשית א:כד), אֶלָּא הָאֵל נָפַח בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ״ (בראשית א:כו) לְפִיכָךְ שִׁנָּה שְׁמָהּ, וְלֹא אָמַר רוּחַ וְנֶפֶשׁ אֶלָּא נְשָׁמָה, אַף עַל פִּי שֶׁרוּחַ וְנֶפֶשׁ נִשְׁאָלִים גַּם כֵּן פְּעָמִים לְנִשְׁמַת הָאָדָם, נְשָׁמָה הוּא שֵׁם מְיֻחָד לְנִשְׁמַת הָאָדָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר ״כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו״ (בראשית ז:כב) פֵּרוּשׁ נִשְׁמַת חַיִּים וְרוּחַ חַיִּים, כִּי שְׁנֵיהֶם סְמוּכִים לְחַיִּים כְּמוֹ ״מִבְחַר וְטוֹב לְבָנוֹן״ (יחזקאל לא:טז) ״חַכְמֵי יוֹעֲצֵי פַרְעֹה״ (ישעיה יט:יא) נִשְׁמַת חַיִּים עַל הָאָדָם וְרוּחַ חַיִּים עַל שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים.
וְאָמַר בְּאַפָּיו. כִּי בָּהֶם חַי הָאָדָם וְכָל חַי, כִּי בָּהֶם יִכָּנֵס הָאֲוִיר הַצּוֹנֵן לִנְשֹׁב עַל הַלֵּב וּמֵהֶם יוֹצֵא הָאֲוִיר הַנּוֹתָר מִן הָעִכּוּל וּמִמּוֹקֵד הַלֵּב, וְהִיא נֶחְלֶקֶת בָּאָדָם לְשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים וּכְמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ חַכְמֵי הַמֶּחְקָר: כֹּחַ הַצְּמִיחָה וְכֹחַ הַהַרְגָּשָׁה וְהַתְּנוּעָה וְכֹחַ הַשֵּׂכֶל.
וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. כִּשְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים שֶׁמִּתְנוֹעֲעִים וְהוֹלְכִים עַל רַגְלֵיהֶם בְּכֹחַ הַנֶּפֶשׁ הַחַיָּה תֵּכֶף לְצֵאתָם, כֵּן הוּא הָלַךְ עַל רַגְלָיו מֵעֵת שֶׁנָּפַח בּוֹ הָאֵל רוּחַ חַיִּים לֹא כְּמוֹ הַתִּינוֹקוֹת שֶׁנּוֹלְדוּ אַחֲרֵי כֵן, וְזֶה כִּי בְּקוֹמָתוֹ וּבְגַדְלוּתוֹ נִבְרָא לִשְׁעָתוֹ כִּשְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים וְהַצְּמָחִים; וְעוֹד עִלָּה אַחֶרֶת, כִּי הַנּוֹלָד מִן הָאָדָם אֵינוֹ הוֹלֵךְ עַל רַגְלָיו מִיָּד שֶׁנּוֹלַד לְפִי חֻלְשַׁת גּוּפוֹ מִפְּנֵי שֶׁנִּזּוֹן בִּמְעֵי אִמּוֹ מִדַּם הַוֶּסֶת שֶׁהוּא יוֹתֵר מְעֻפָּשׁ וְלֹא כֵן שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים שֶׁנִּזּוֹנִין בִּמְעֵי אִמָּם מִמְּזוֹן הָאֵם, לְפִיכָךְ הֵם חֲזָקִים בְּעֵת לֵדָתָם וְהוֹלְכִים עַל רַגְלֵיהֶם מִיָּד, וְנֶפֶשׁ אָדָם הָרִאשׁוֹן וְכֵן נֶפֶשׁ אִשְׁתּוֹ, כֹּחַ הַחַיּוּת אֲשֶׁר בּוֹ יִתְנוֹעֲעוּ הָיָה כְּכֹחַ שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים שָׁוֶה בְּשָׁוֶה לְפִיכָךְ אָמַר לְנֶפֶשׁ חַיָּה. וּמַה שֶּׁתִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס ״וַהֲוָה בְּאָדָם לְרוּחַ מְמַלְּלָא״, יָדוּעַ. וְיִתָּכֵן לְפָרֵשׁ וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה, אַחַר שֶׁהָאֵל נָפַח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים רָאוּי לוֹ שֶׁהָיָה דָּבֵק לְנֶפֶשׁ חַיָּה, חַיֵּי עַד, לֹא לְנֶפֶשׁ מֵתָה בְּמוֹת הַגּוּף, וּמִפְּנֵי זֶה סָמַךְ ״וַיִּטַּע אֱלֹהִים״ וְכָל הָעִנְיָן.