רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק א · פסוק יב
וְהִנֵּה הָעִקָּר שֶׁנִּצְטַוּוּ עַל הַכִּלְאַיִם הוּא מִשּׁוּם שֶׁנּוֹלָד מֵהֶם מִין חָדָשׁ, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה ״עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ״, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, לְמִינוֹ – מַה שֶּׁהוּא דּוֹמֶה לוֹ, וְעַל יְדֵי הַרְכָּבַת שְׁנֵי מִינֵי אִילָנוֹת נוֹלָד פְּרִי חָדָשׁ. אֲבָל עַל יְדֵי כִּלְאֵי זְרָעִים אֵינוֹ נוֹלָד מִין חָדָשׁ, וְהַתּוֹרָה לֹא אָסְרָה כִּלְאֵי זְרָעִים אֶלָּא מִשּׁוּם עִרְבּוּבְיָא לְמִשְׁמֶרֶת וּלְהַרְחִיק מִכָּל מִינֵי כִּלְאַיִם, וְאֵינוֹ עִקַּר הַמִּצְוָה כִּי כָּל אֶחָד צוֹמֵחַ לְבַדּוֹ. וּבְמִשְׁמֶרֶת לֹא נִצְטַוּוּ אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, וְאַף לְיִשְׂרָאֵל אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בָּאָרֶץ. וְהֻזְהֲרוּ אָדָם וּבְנֵי נֹחַ בְּהַרְכָּבַת אִילָן וְהַרְבָּעַת בְּהֵמָה שֶׁיּוֹצִיא מֵהֶם מִין שְׁלִישִׁי מֻרְכָּב מִשְּׁנֵיהֶם. לְפִיכָךְ הֻזְהֲרוּ בּוֹ, שֶׁאִם יַעֲשׂוּ זֶה – כְּנֶגֶד פְּעֻלַּת הָאֵל, שֶׁהוּא בְּרָאָם לְמִינֵיהֶם וְהֵם הַהוֹפְכִים מַעֲשָׂיו. לְפִיכָךְ הֻצְרַךְ הֶחָכָם לִשְׁאֹל עַל מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה שֶׁדָּרַשׁ רַבִּי חֲנִינָא בֶּן פָּפָּא. וְאָמְרוּ: ״בָּעֵי רָבִינָא: הִרְכִּיב שְׁנֵי דְּשָׁאִים לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן פָּפָּא מַהוּ? כֵּיוָן דְּלָא כְּתִיב בְּהוּ לְמִינֵהוּ לָא מְחַיַּב, אוֹ דִּלְמָא כֵּיוָן שֶׁהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יָדָן כְּמַאן דִּכְתִיב בְּהוּ דָּמֵי? תֵּיקוּ״.
וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עֲשָׂבִים שֶׁהֵם חֲמִימוּת, גַּם הֵם טוֹב, כִּי אִם הֵם חֲמִימוּת בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה הֵם מְרַפְּאִים חֳלָאִים קָשִׁים בְּתַחְבֹּשֶׁת.