אור ברסלב
רדך בית כט › חדר א

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית כט · חדר א

בית כט

טרם אענה אני ירא ושכלי מפני היראה לא יערה דבאתר דזיקוקין דנור ובעורין דאשא מאן עייל ומאן אפיק תמן וראש דברי אל כל אמת אשר הוא אל דעות אשאלה ממנו דעת לכוין שמיעה זו על אממתה לבל אכשל בה ואומר

דבקתי בעדותיך ה' אל תבישני:

ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש:

דרך מצותיך ארוץ כי תרחיב לבי:

כחסדך חייני ואשמרה עדות פיך:

הט לבי אל עדותיך ואל אל בצע:

נדבות פי רצה נא ה' ומשפטיך למדני:

וזה החלי גרסינן בפרק ד' אחין אמר רבה בר רב הונא אמר רב ג' אחיות יבמות שנפלו לפני שני אחין יבמין זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת ואמצעית צריכה חליצה משניהם אמר ליה רבא מדקאמרת וכו' עד אי הכי קמייתא נמי אי דנפול בבת אחת הכא נמי לא צריכא כגון דנפול זו אחר זו נפלה חדא חלץ לה ראובן נפלה אידך חלץ לה שמעון נפלה אידך חלץ האי ומיפקע זיקתו וחלוץ האחר ומפקע זיקתו שמואל אמר אחד חולץ לכולן שמעינן ליה לשמואל דאמר חליצה מעולה בעיא דאמר שמואל חלץ לא נפטרו צרות חלץ לצרות נפטרו אחיות הכא קיימא חליצה דשמעון חליצה כשרה חליץ לה ראובן חליצה פסולה מאי אחד חולץ לכלם נמי דקאמרת אמצעית והא כולן קאמר כיון דרובן גביה קרי להו כולן ואי בעית אימא כי אמר שמואל חליצה מעולה בעיא למיפטר צרתה אבל נפשה פטורה עד כאן לשון הגמרא:

וכתב ר"י בעל הטורים ז"ל וז"ל שלש אחיות יבמות שנפלו לפני שני אחין יבמין אם נפלו כאחד שלא הספיקה הראשונה לחלוץ עד שנפלה שניה ושלישית קאמר רב ששלשתן צריכות חליצה מכל אחד מהאחין ואם נפלה אחת תחלה וחלץ לה אחד מהם כשתפול השניה יחלוץ השני וכשתפול השלישית צריכה חליצה מכל אחד ואחד שחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין ושמואל אמר בין שנפלו כאחת בין שנפלו בזו אחר זו אחד חולץ לכלן ואיכא תרי שנוי בגמרא לשנויי קמא אחד חולץ לאחת והשני לשניה ואחד מהם אי זה שירצה חולץ לשלישית דכל היכא דמצו למיחלץ חליצה כשרה לא תחלוץ חליצה גרועה ולאידך שנויא אחד חולץ לכלם בתחלה דלפטור נפשה פטרה אפילו בגרועה:

ופסק הרמ"ה כרב וכן פסק הרמב"ן והרמב"ם כתב יבמות רבות שנפלו מבית אחד שנבעלה אחת מהם בעילה פסולה או שניתן לה מאמר פסול כולן נאסרות ליבום וצריכה גט אותה שנבעלה או שניתן לה המאמר נתן לאחת מהן חליצה הותרה לינשא לזר אותה שנחלצה אבל צרתה אסורה עד שתחלוץ גם היא או עד שיחלצו כל האחין לאותה שנחלצה חליצה פסולה שאין חלוצה פסולה מסלקת יבום עד שתחזור על כל האחין עד כאן:

ויראה מדבריו שפוסק כשמואל וכשנויא קמא דלפטור נפשה פטורה בחלוצה גרועה:

והראב"ד פסק גם כן כשמואל ובשנויא בתרא דאפילו לפטור נפשה אי אפשר בחליצה כשרה לא תחלוץ חלוצה גרועה לכתחלה וזה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת ואחת מהן לשלישי ואי עביד חד וחליץ לכולהו מאי דעבד עבד ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל עד כאן לשון בעל הטורים ז"ל:

ומעתה אבאר דבריו לפי עניות דעתי ואומר שיש לנו להתישב על דבריו ז"ל חדא במה שכתב שיראה מדברי הרמב"ם ז"ל שהוא פוסק כשנויא קמא דלפטור נפשה פטרה בחליצה גרועה שדבריו סותרים זה את זה דהא אליבא דשינויא קמא לא מפלגינן בין מפטר נפשה למפטר צרתה כדמשמע בההיא סוגיא וכבר הבאתיה לעיל וכדכתב הוא עצמו בהביאו שינויא קמא ותו יש להתיישב בדבריו דהא מדברי רבינו ז"ל לא משמע לא כשינויא קמא ולא כשינויא בתרא דהא רבינו ז"ל לא הביא בדבריו ההיא דשלשה אחין שנפלו לפני שני אחין יבמין וכאשר אפרש בע"ה:

וכן צריכים אנו להתיישב במה שכתב דהראב"ד ז"ל פסק כשינויא בתרא דאפי' לפטור עצמה אי אפשר בחליצה כשרה לא תחלוץ בגרועה לכתחלה שגם בזה דבריו סותרים זה את זה דהא אליבא דשינויא בתרא אמרינן דנפשה פטרה אפילו לכתחלה כדכתב הוא עצמו בהדיא בהביאו שינויא בתרא ואל יאמר האומר דטעות נפל בספרים שהחליפו השיטה שבדברי הרמב"ם ז"ל יש לגרוס כשינויא בתרא ובדברי הראב"ד ז"ל יש לגרוס כשינויא קמא דהא הרא"ש ז"ל הביא דברי הראב"ד ז"ל ומשמע מדבריו דהראב"ד ז"ל אליבא דישנויא בתרא דקאמר שהביא בפסקיו ההיא דשמואל דקאמר חלץ לאחיות וכו' וכתב וז"ל גופה אמר שמואל חלץ לאחיות לא נפטרו צרות וכו' עד וכתב רב אלפס ופסקו רבוותא הילכתא כשמואל וכתב הראב"ד ז"ל האי פסקא כשמאל לא צריכה אהא מילתא דהא ליכא פלוגתא עילווה אלא אפלוגתא דלעיל קאי דפליג בהדי רב בחליצה פסולה דאמר רב צריכא לחזר על כל האחין ופסקו כותיה דשמואל מיהו הני מילי באמצעית אבל בתרתי קמייתא כיון דאיכא שני יבמין זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת דכל מאי דאיפשר להדורי בתר חליצה כשרה מהדרינן ואפילו למפטר נפשה ואי עביד חד לחודיה וחלץ לכולהו מאי דעבד עבד עד כאן לשון הרא"ש ז"ל:

הרי בהדיא שהוא ז"ל בהאי פיסקא מפרש דברי הרי"ף ז"ל דמאי דקאמר ופסקו רבוותא הלכתא כשמואל לא קאי כההיא דשמואל דקאמר חלץ לאחיות וכו' אלא קאי אפלוגתא דפליג רב ושמואל אי חליצה פסולה צריכה חזור והביאו הרי"ף ז"ל לעיל מינה ועלה קאמר דפסקו רבוותא הלכתא כשמואל וכתב ומיהו דוקא באמצעיתה וכו' והנה הרי"ף ז"ל פסק כשינויא בתרא דשמואל שלא הביא בפסקיו אלא שינויא בתרא דחשיב לשינוייא בתרא עיקר וכדכתב הרב רבינו אשר ז"ל ואפילו הכי כתב עליו הראב"ד ז"ל דלמפטר נפשיה מהדרינן בתר חליצה פסולה ולכתחלה לא תחלוץ בגרועה ולפי מה שאני עתיד לפרש מדברי הראב"ד ז"ל לא משמע כלל דסבר כשינויא בתרא ולקמן אפרשנו בעזרת האל:

אבל מכל מקום קשה למחוק הספרים ולומר שגירסא זו תקן סופרים היא ותקנו שבתוך שתי שורות תקן רבינו יעקב בעל הטורים את עצמו ואף אם תקון סופרים הוא חכמים היו הואיל ותקנו גירסא זו שנראה שרבינו יעקב בעל הטורים ז"ל סותר את עצמו וצריכין אנו לעיין בגירסא זו:

ותו יש להתיישב על דבריו ז"ל דהאי פיסקא לא הויא לא כשינויא קמא ולא כשינויא בתרא דהא פירוש משמעות דההיא סוגיא משמע דלשינויא קמא דשמואל בעי חליצה מעולה בין בצרות בין באחין ואי חלצה בגרועה לא נפטרה דכי היכי דגבי אחיות אם חלצה היבמה שחליצתה גרועה לא נפטרה היבמה שחליצתה מעולה הכא נמי אם חלץ היבם שחליצתו גרועה לא נפטרה היבמה הואיל ואיכא חליצת אחיו המעולה ולשנויא בתרא פטרא נפשה בגרועה אפילו לכתחלה כדכתב הוא עצמו בהדיא בהביאו שינויא בתרא וכדי לבאר כל זה אביא תחלה דברי הרמב"ם זכרו לברכה כאשר היא הנוסחא בפסקיו ואפי' דבריו במה שאני צריך לביאור דברי ריב"ה ז"ל ואף שבפירוש זה אשר אפרש דברי הרמב"ם ז"ל אני כחולק על פירושו של מגיד משנה לא למעשה אני מכוין אלא דרך משא ומתן אני כותב כל מה שאני כותב וכדקאמר ליה ר' יוחנן לרב אשי בפרק יש נוחלין דשאיל רב אשי מיניה דר"י כי קאמ' לן מר הלכה נעביד מעשה א"ל לא עד דאמינא לכו הלכה למעשה פירוש שכל עוד שאינו אומר הלכה למעשה לא למעשה אני אומר אלא להלכה אני אומר וז"ל הרמב"ם ז"ל בפרק י"ד דהלכות יבום וחליצה יבמות רבות הבאות מבית אחד כיון שנבעלה אחת מהן בעילה כשרה או נחלצה חליצה מעולה הותרו הכל ונסתלקה זיקת היבם מעליהם ואם נבעלה אחת מהם בעילה פסולה או ניתן לה מאמר פסול נאסרו כולן ליבום וצריכה גט זו שנבעלה או שנתן לה מאמר וצריכה אחת מהן חליצה להתירן לזרים שאין זיקת היבום מסתלק בבעילה פסולה נחלצה אחת מהן חליצה פחותה הותרה לינשא לזר אותה שנחלצה אבל צרתה אסורא עד שתחלוץ גם היא או עד שיחלצו כל האחין לראשונה שנחלצה החליצה פחותה שאין חליצה פחותה מסלקת זיקת יבום מבית זה עד שתחזור על כל האחין או עד שתחליץ כל אחד מהם עכ"ל:

ומעתה אומר שיש לנו לדקדק בדברי הרב ז"ל במה שכתב נחלצה אחת מהן חליצה פחותה הותרה לינשא לזר אותה שנחלצה אבל צרתה אסורה דנראה מדבריו שרצה לפסוק כשמואל דקאמר חלץ לבעל מאמר ולבעלת גט לא נפטרו צרותיהן ויש לתמוה על דבריו ז"ל דהאי מאמר פסול שהזכיר הרב אי מאמר שאחר מאמר הוא מה לנו למאמר השני הא אפי' המאמר הראשון דוקא דינו בכך כדקאמר שמואל חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרתה ואי מאמר שאחר הגט הוא נמי קשה דמה לנו במאמר הא קאמר שמואל חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרתה ואם כן הרב ז"ל למה לא הזכיר זה הדין על בעלת מאמר כשר ובעלת הגט כמו שנזכר בגמרא ואם לחשך אדם לחלק מאי זה טעם ולומר שאם היה מזכיר הרב זה הדין בבעלת מאמר כשר או בבעלת גט היינו מחמירין יותר כבעלת בעילה פסולה או כבעלת מאמר פסול והיינו אומרים דאם נחלצה אחת מהן לא נפטרה אפילו היא עד שיחלצו לה כל האחין או עד שיחלצו כולם ובא רב להשמיענו דבבעלת מאמר פסול ובבעלת בעילה פסולה נמי הותרה היא אם באת לכך אף אני אומר השתא שהזכיר הדין בבעלת בעילה פסולה ובבעלת מאמר פסול דבבעלת מאמר כשר או בבעלת גט אם נחלצה אחת מהם נפטרה צרתה נמי ואם כן היה לו לרב ז"ל לבאר לנו גם דין בעלת מאמר כשר ובעלת גט שלא נטעה והיה אפשר לחלק ולומר דבבעילה פסולה הוצרך הרב לבאר לנו הדין הזה משום דאם היה מזכיר בדין הזה בבעלת מאמר ובבעלת גט ולא בבעלת בעילה פסולה סלקא דעתך דדוקא בבעלת מאמר כשר ובבעלת גט אמרינן דאם נחלצה אחת מהן הותרה אבל צרתה לא הותרה משום דיבמות אלו צריכות חליצה מן התורה אבל בבעלת בעילה פסולה דמן התורה לא צריכה חליצה ורבנן הוא דאצריך משום דאי ביאה אחר הגט הוא גזרה משום ביאה אחר חליצה ואי ביאה אחר מאמר היא גזרה משום ביאה אחר ביאה כדאיתא בריש ר"ג אם חלץ לאחת מהן אי זו שתהיה הותרה צרתה נמי:

להכי הוצרך הרב להשמיענו דרבנן כעין דאורייתא תקון הואיל וחליצה זו הויא חליצה פחותה צרתה לא הותרה:

האמנם יש לתמוה בבעלת מאמר פסול שהזכיר הרב ותו דהוה ליה לרב לבאר גם כן דין בעלת מאמר כשר ובעלת הגט וכדפרישת ואין לומר דאיהו ז"ל סבר דמאי דקאמר שמואל חלץ לבעלת מאמר היינו בעלת מאמר פסול דכל היבמות פסולות ליבום אבל בבעלת מאמר כשר אפילו חלץ לה הותרה צרתה דהא אינה נאסרת ליבום דהא יש לה תקנה שאם נתן לה גט הותרה אפילו היא דמאי דעבד שקלינן וכלישנה בתרא דרבא מפרק ר"ג ואע"ג דאיהו ז"ל כתב וזה לשונו וירא' לי שלא הותרה אלא לאחיו אבל זה שנתן הגט איסורא היא לו מ"מ מאי דקאמר שמואל חלץ לבעלת מאמר וכו' משמע בין שחלץ לה בעל המאמר בין שחלץ לה אחיו ואם כן הואיל ויש לה תקנה שתהיה כשרה ליבם אם חלץ לה הותרה צרתה הא ליתא דהא אנן תנן בפרק ר"ג מאמר לזו וחלץ לזו הראשונה צריכה גט ואמרינן בגמרא לימא מסייע ליה לשמואל דאמר חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרתה חלץ לצרה נפטרה בעלת מאמר אלמא דשמואל בעלת מאמר כשר קאמר דאם חלץ לה לא הותרה צרתה ועוד יש לתמוה על דבריו ז"ל כאשר תמה עליו בעל מגיד משנה ז"ל וזה לשונו ודעתו בזה צ"ע שהוא ז"ל סבור שאם נתן האחד מאמר לאחת או נתן לה גט ואחר כך בה עליה אחיו ואחד מהם חלץ לאחרת שלא נעשה בה מעשה שאין חליצתה של זו פוטרת זיקת היבום של שניה וצריכה השניה גט וחליצה וכו' עד ונמצא שהוא ז"ל פוסק דלא כשמואל דאמר חלץ לבעלת גט לא נפטרה צרתה וכו' עכ"ל:

ואני מוסיף ואומר שלא די שדבריו סותרין את דברי שמואל אלא שדבריו סותרין זה את זה דהא הוא ז"ל כתב בפרק ו' כשמואל וז"ל שלשה אחין שנים מהם נשואים שתי אחיות ויש לכל אחת משתיהן צרה וכו' עד אם חלץ לצרות נפטרו אחיות עכ"ל ותו תימא דבהאי מימרא גופה דבריו סותרין זה את זה דהא בתחלת דבריו כתב וצריכה א' מהן חליצה להתירה לזרים אלמא שחליצת האחת פוטרת צרתה ובעל מגיד משנה לתרץ קושיא זו שבש הספרים וכתב וז"ל עיקר הנוסחא כדברי רבי' בכאן וצריכה חליצה כל אחת מהן להתירה לזר שהוא סובר שחליצת אחת מהן אינה פוטרת צרתה עכ"ל:

ותו קצת תימא על דבריו ז"ל דחליצה פחותה מאן דכר שמיה הכא דמה ליה לרב להזכיר ולומר נחלצה אחת מהן חליצה פחותה לא היה לו לומר אלא נחלצה אחת מהן הותרה היא וכו' ואפילו לגירסא אשר מצאתי במגיד משנה ז"ל שגורס נחלצה אחת מהן חליצתה פחותה נמי קשי' דמה הוצרך הרב להשמיענו דחליצתה פחותה הא כבר כתב למעלה ממנו וזה לשונו החליצה שחולץ וכו' עד ואם קדמה גט או מאמר בין מיבם זה בין מאחיו בין בה בין בצרתה הרי זו נקראת חליצה פחותה ויש ספרים שגורסין הרי זו נקראת חליצה פסולה ואליבא דגירסת כל הספרים קשה דלמה כתב הרב בכאן דחליצתה פחותה מאי נפקא לן מינה:

ונראה לפרש דהוא ז"ל הזכיר בדבריו חליצה פחותה וכתב נחלצה אחת מהן חליצה פחותה משום דהוא ז"ל פוסק כשמואל וכתב תחלה וצריכה אחת מהן חליצה להתירן לזרים ובתר הכי רצה לפרש ולומר דהא דחליצה אחת מהן מתירתן היינו דוקא חליצת אותה שלא נעשה בה מעשה שחליצתה מעולה מחליצת חברתה אבל חליצה זו שנעשה בה מעשה אינה מתורתן אלא אם כן יחלצו לה כל האחין וזהו שכתב נחלצה אחת מהן חליצה פחותה וכו' דהיינו שנחלצה אותה שנעשה בה מעשה שחליצתה הוא פחותה הואיל ומחמת מעשה שקדם בגופה נפסלה החליצה וזיקתן קלישא טובא קרי ליה חליצה פחותה דהויא פחותא מכל החליצות שהיבמות ניתרות בהן ואף מהחליצות הפסולות שלא מחמת מעשה שקדם בגופה אלא מחמת מעשה שקדם בצרתה דהנהו אין זיקתה קלישא כל כך ואם כן הואיל והיא פחותה מכל החליצות קרי לה פחותה וקאמר שאם נחלצה אחת מהן חליצה פחותה דהיינו שנחלצה אותה שקדם בה מעשה הותרה היא אבל צרתה לא הותרה וכו' והיינו דברי שמואל ודלא כפירוש שמפרש מגיד משנה ז"ל דברי הרב זכרו לברכה:

ולפי זה נראה שהנוסח היותר נכון כדברי הרב במה שלמעלה מזה הלשון הוא זו החליצה שחולץ ביבם וכו' עד ואם קדמה גט או מאמר הרי זו נקראת חליצה פסולה וכך מצאתי בספרים ישנים ואף על גב דלשינויא דמשנינן התם אליבא דשמואל דשמואל התחיל באחיות וכו' קאמר משמע דהיכא דחליצת שתיהן פסולות אף על גב דחליצת האחת מעולה אינה פוטרת צרתה דהא חליצת צרת רחל עדיפא מחליצת רחל דלא מיפסלא צרה אלא מכח רחל דהויא צרת קרובת חליצתו ולא דמי פסולייהו הא רב אשי משני התם דטעמא דשמואל הוי משום דלא אלימא זיקא לשוויה צרה כערוה ואע"ג דחליצתה פסולה הואיל והויא יותר מעולה פוטרת צרתה והרב ז"ל פסק כותיה שהביא דברי שמואל כפשטן בפרק שביעי וזה לשונו שלשה אחים נשואים ג' אחיות וכו' עד אם חלץ לצרות נפטרות אחיות אבל אם חלץ לאחיות לא נפטרו צרותיהן עד שיחלצו הצרות מפני שחליצות אחיו' חליצה שאינה מעולה וחליצה שאינה מעולה אינה פוטרת את הצרות כמו שבארנו עכ"ל ואפילו לשינויא אחרינא נמי היכא דחליצת האחת מעולה פוטרת צרתה לפירוש ריב"ם ז"ל שפירש עלה דההיא דקאמר רב אשי דב"ג ובעלת מאמר כי הדדי נינהו וזה לשונו וצריכות שתיהן חליצה אבל אם לא היו שוית חולץ לאותה שחליצתה מעולה ונפטרת חברתה ואף על גב דחליצה פסולה היא וחליצה פסולה לא פטרה צרתה הני מילי היכא דצרתה כיוצא בה אבל אי גרעה מינה נפטרת החליצה דידה והא דאמרינן התחיל באחיות לא יגמור בצרות ולא מיפטרא רחל בחליצת צרתה ואף על גב דחליצת רחל גרועה מחליצת צרתה דלא מיפסלא צרה אלא משום ליתה דידה דהויא צרת קרובת חליצתו ולא דמי פסולייהו מכל מקום כיון דמדאורייתא שוין פיסולייהו דצרות אחות אשה בכרות כמו אחות אשה גופה בזיקה דרבנן נמי יש להשוות צרת אחות חליצה לאחות חליצה דפיסול אחד הוא ושם אחד הוא ולא דמי לבעלת גט ולבעלת מאמר עכ"ל:

הרי שפירש בהדיא דלהא שינויא נמי היכא דחליצת האחת מעולה אף על גב דתרווייהו פסולות פוטרת צרתה אם תחלוץ זו שחליצתה מעולה ואחיות וצרותיהן שאינן פוטרות אלו את אלו היינו משום דשווייא פיסולייהו ולפי פירושו ז"ל יתיישב היטב מה שיש לתמוה קצת במאי דפריך בגמרא התם על דברי שמואל דקאמר חלץ לאחיות וכו' ופריך מאי שנא חלץ לאחיות לא נפטרו צרות משום דהויא אחות אשה בזיקה חלץ לצרות נמי וכו' וקצת תירצו דאמאי קא פריך על דברי רב ושמואל לא עלה דההיא נמי דקאמר חלץ לבעלת גט ולבעלת מאמר וכו' ותו קשיא לשינויא דמשני התם דשמואל התחיל באחיות וכו' קאמר בשלמא גבי אחיות וצרותיהן אתי שפיר אלא גבי בעלת גט ובעלת מאמר קשיא דמאי שנא חלץ לבעלת גט לא נפטרה צרתה משום דהויא חליצה פסולה אם כן חלץ לצרה נמי לא תפטור בעלת גט ובעלת מאמר דהויא חליצה פסולה ולפירש ריב"ם אתי שפיר דיש לומר שהמקשה ידע שחליצה המעולה פוטרת צרתה ואף על גב דתרוייהו פסולות נינהו ומאי דפריך באחיות וצרות היינו משום דאלימא זיקא ופסולייהו שוין ומשני שמואל התחיל באחיות וכו' קאמר דהואיל ופסולייהו שוין כל אחד מהם צריכה חליצה:

ולפי זה צריכים אנו לומר דההיא דתניא בריש רבן גמליאל כיצד אמר רבן גמליאל א"ג א"ג שתי יבמות שנפלו לפני יבם אחד נתן גט לזו וגט לזו וכו' עד וחכמים אומרים אסור בקרובות וחליצה לאחת מהן אלמא משמע דחכמים סברו דחליצת האחת פוטרת צרתה ואף על גב דחליצת שתיהן גרועה היינו משום דאינהו סברי אין זיקה והכי מוקמינן לה התם אליבא דרבה בר רב הונא דאמר חליצה פסולה דצריך חיזור אבל למאן דאמר יש זיקה אין חליצת האחת פוטרת צרתה דאין לומר דהא דאמרינן התם דחליצת האחת פוטרת צרתה היינו חליצת אותה שניתן לה גט באחרונה דגט האחרון גרוע טפי מגט הראשון וכדפירשו התוספות עלה דההוא דארבעה אחין דבעי למיפשט דבעלת גט ובעלת מאמר כי הדדי נינהו ומייתי ראיה מדמודה רבן גמליאל דיש גט אחר מאמר והקשו התוספות זכרם לברכה דאמאי לא אייתי ראיה מדברי רבנן נמי דהם נמי סברי דיש גט אחר מאמר ותרצו דמדרבנן לא מצו לאייתויי דהא רבנן קאמרו דיש גט אחר גט אף על גב דגט האחרון גרוע טפי אין טעמייהו בעדיפות ואם כן מצו למימר דמאי דאמרינן התם בחליצת האחת פוטרת צרתה היינו חליצת אותה שניתן לה גט באחרונה הא ליתא דלישנא דחליצה לאחת מהן משמע דאי זה מהן שתחליץ פוטרת צרתה והיינו טעמא דאף על גב דגט האחרון גרוע מכל מקום לא חשו רבנן לזה הגרעון לחלק בין חליצה לחליצה אלא חליצת שתיהן שוה לגריעות הואיל ולשתיהן ניתן גט דדווקא היכא שניתן גט לאחת מהן הוא דאמרינן דהיא אינה פוטרת צרתה אבל צרתה פוטרתה משום דזיקת צרתה חזקה הואיל ולא ניתן לה גט וזו שניתן לה גט זיקתה קלישא וחליצתה פחותה אבל היכא שניתן גט לשניהם תרוייהו זיקתן קלישא ואין הפרש בניהם לענין חליצה אלא חליצת שתיהן שוה לגריעת ומהאי טעמא לא פריך התם בריש ר"ג לשמואל דקאמר חלץ לצרה נפטרה בעלת גט לפי האי סברא דאמרינן דהיכא דחליצת שתיהן שוה שכל אחת מהן צריכה חליצה דחכמים דסברי חליצה לאחת מהן היינו טעמייהו משום דסברי אין זיקה ואם תאמר והא הכא בהא שנויא דמשנינן דשמואל התחיל באחיות קאמר קיימינן אליבא דמאן דאמר אין זיקה דהכי אמרינן לעיל מינה לדברי האומר אין זיקה קאמר ויש לומר כפירש ר"י דלמסקנא איירי שמואל אליבא דנפשיה דסבירא ליה יש זיקה והא דלא קאמר למסקנא אלא שמואל התחיל וכו' כיון שחיזר בו היינו משום דלא איירי לעיל מינה שום אמורא:

וכן פירש ריב"ם נמי בהדיא וזה לשונו למאן דאמר יש זיקה אפילו בששתיהן שוות לגריעותא צריכות שתיהן חליצה כדאמרינן התחיל באחיות לא יגמור בצרות וכו' אלמא דמאן דסבר דהיכא דחליצת שתיהן שוה דאחת מהן פוטרת צרתה סבר דאין זיקה וההיא דאמרינן התחיל באחיות וכו' אליבא למאן דאמר יש זיקה קאמרינן דהיכא דחליצת שתיהן שוה כל אחת מהן צריכה חליצה אבל שחליצת האחד מעולה חולצת אותה שחליצתה מעולה ופוטרת צרתה ואם כן מה שכתב הרב וצריכה אחת מהן חליצה וכו' נתבאר היטב אליבא דתרי שנויי לפי מה שפירשתי אבל אכתי קשה דהא הוא ז"ל סבר דהיכא דחליצת שתיהן שוה שהאחת פוטרת צרתה שהרי כתב וצריכה אחת מהן חליצה להתירה לזרים ומיירי אפילו היכא דאיכא צרות כיוצא בה דהא איבמות רבות קאי ואם כן יש לתמוה על דבריו ז"ל דהא לשנויא דמשנינן דשמואל התחיל באחיות וכו' קאמר משמע דהיכא דחליצת שתיהן שוות אין חליצת אחת מהן פוטרות צרתה דהא חליצת צרות רחל לא גריעא מחליצת רחל ואפילו הכי אין חליצת צרתה פוטרתה ואף על גב דרב אשי קאמר התם דטעמא דשמואל הוי משום דלא אלימא זיקה ופליג אשנוייא קמא מכל מקום לא אשכחן ליה דפליג אשנויא קמא בהאי סברא ולומר דהיכא דחליצת שתיהן שוות דחליצת אחת מהן פוטרת צרתה:

ונראה דמהאי טעמא הקשה ריב"ם ז"ל על פירוש רש"י זכרו לברכה במה שפירש עלה דההוא דקאמר רב אשי דבעלת גט ובעלת מאמר כי הדדי נינהו ופירש"י זכרו לברכה ויחליץ לאיזו שירצה שחליצת שתיהן גרועה וריב"ם זכרו לברכה הקשה על דבריו וזה לשונו הך בעיא טל כרחי' אליבא דמאן דאמר יש זיקה דלמאן דאמר אין זיקה אפילו חלץ לבעלת גט נפטרה צרתה ולמאן דאמר יש זיקה אפילו שחליצת שתיהן גרועה צריכות שתיהן חליצה כדאמרינן לעיל התחיל באחת לא יגמור בצרות ואף על גב דחליצת צרה לא גריע משל רחל עד כאן לשונו והשתא יש לתמוה על דבריו ז"ל דמאי קושיא הוא זה שהוא מקשה על פירש רש"י ז"ל והא רב אשי הוא דקאמר התם דבעלת גט ובעלת מאמר כי הדדי נינהו ורב אשי לית ליה ההוא שנויא דמשנינן דשמואל התחיל באחיות וכו' קאמר אלא סבר דטעמיה דשמואל הוי משום דלא אלימא זיקה אלא ודאי כדאמרן ואף על גב דפירש"י ז"ל פליג על ריב"ם ז"ל ולית ליה האי סברא אפשר לומר דאיהו ז"ל סבר כפירוש רש"י ז"ל שפירש דלההוא שנויא דמשנינן עלה דההיא דשלש אחיות יבמות שנפלו לפני שני אחין יבמין וקאמר שמואל דאחד חולץ לכולן ומפרש התם דאחד חולץ לכולן דקאמר אאמצעית קאמר דכי היכי דהיכא דחליצת שני האחין שוה אחד חולץ ה"נ היכא דחליצת האחיות שוות חולצות האחת ונפטרת חברתה דלהך שנויא לא מפליגינן בין מפטר נפשה למפטר צרתה וא"כ הך שנויא לא סברה כההוא שנויא דמשנינן דשמואל התחיל באחיות וכו' קאמר אלא כשנויא דמשני רב אשי וסבר דהיכא דחליצת שתיהן שוות דחליצת האחת פוטרת צרתה והיינו יכולין לומר שגם הרב ז"ל סבר כפירוש ר"י ולכך כתב וצריכה אחת מהן חליצה להתירן לזרים אבל זה אי אפשר לומר לפירוש שאפרש לקמן בעזרת האל דהוא ז"ל לא סבר כפירש ר"י אלא סבר דלהך שנויא נמי דמשנינן מאי אחד חולץ לכולן דקאמר שמואל אאמצעית יש חולק בין מפטר נפשה למפטר צרתה ולא פליגא עלה דההוא שנויא דמשנינן דשמואל התחיל באחיות וכו' קאמר וא"כ לפי זה אין שום חולק בהאי סברא דסבר שמואל להאי שנויא דמשנינן אליבא דשמואל התחיל באחיות וכו' קאמר דהיכא דחליצת שתיהן שוות דשתיהן חולצות והיינו יכולין ליישב דברי הרב ז"ל ולומר דמההוא דאחיות לא קשיא ליה מידי דשאני אחיות דחמיר פסולייהו טפי ומשום הכי אם התחיל באחיות אין חליצת צרת רחל פוטרת את רחל ואף על גב דחליצתה עדיפא מחליצת רחל:

ועל דרך זו פירשו התוספות ז"ל בשם מהר"ם עלה דההוא דאמר התם דשמואל לדברי האומר א"ז קאמר ופירשו התוספות בשם מהר"ם דאף על גב דלמ"ד א"ז חלץ לב"ג ולב"מ נפטרה צרתה אפילו הכי באחיות וצרות אין חליצתה פסולה דידהו פוטרת צרתה אפילו למ"ד א"ז דאחיות חמורי פסולייהו טפי ואם כן היינו יכולין ליישב דברי הרב ולומר דמההוא דאחיות לא קשה ליה מידי דאחיות חמור פסולייהו אבל בב"ג וב"מ חליצת אחת מהם פוטרת צרתה כיוצא בה והיינו כדברי חכמים דסברו חליצת אחת מהם אבל אכתי קשה דקשה דידיה אדידיה דהא הוא ז"ל כתב אחר כך נחלצה אחת מהם חליצה פחותה הותר' לינשא לזר זו שנחלצה אבל צרתה אסורא עד שתחלוץ גם היא עד כאן לשונו אלמא משמע דהיכא דחליצת שתיהן גרועה אין חולצת האחת פוטרת צרתה דהא איהו ז"ל קאי איבמות רבות שנבעלה אחת מהן בעילה פסולה או ניתן לה מאמר פסול והיינו איזו בעילה פסולה שתהיה או איזה מאמר פסול שיהיה בין על ידי גט שקדם בה או בצרתה ובין על ידי מאמר שקדם בה על ידי אחיו או בחברתה ע"י עצמו וכתב בסתם שאם נחלצה אחת מהם שחליצתה פחותה דהותרה היא אבל צרתה לא הותרה דמשמע איזו צרה שתיהיה ואפילו צרתה שקדם בה מעשה שהיא כיוצא בה ולפי זה ניחא מאי דהוה קשה לן דאמאי לא ביאור לנו הרב דין ב"ג וב"מ איזהו מהן עדיפא דהיא בעיא בגמרא ופשיט רב אשי דכי הדדי נינהו ולפי מאי דפרישית מבואר הוא בדברי הרב במה שכתב נחלצה אחת מהם וכו' ופוסק הרב ז"ל דכל אחת מהם חולצות והיינו כפירוש ריב"ם ז"ל ואם כן יש לתמוה בדברי הרב דקשה דידיה אדידיה שבתחלה כתב וצריכה אחת מהן חליצה להתירה לזרים אלמא דחליצת האחת פוטרת צרתה כיוצא בה דאף אם נפרש דבריו ולומר דמאי דקאמר וצריכה א' מהן חליצה להתירה לזרים חליצת אותה שלא קדם בה גט או מאמר קאמר שפוטרת צרתה וכדפירשתי מכל מקום מדבריו ז"ל משמע שהוא פוטרת צרתה ואף על פי שהוא כיוצא בה שלא קדם בה גט או מאמר דהא איבמות רבות קאי וכדפירשתי ואחר כך כתב נחלצה אחת מהן חליצה פחותה הותרה היא אבל צרתה לא הותרה וכתב בסתם דצרתה לא הותרה דמשמע אפילו צרתה כיוצא בה שקדם בה מעשה לא הותרה וכדפירשתי:

ונראה לעניות דעתי לפרש ולומר דהרב זכרו לברכה סבר דדוקא בחליצת היבמות הנאסרות ליבום מחמת עצמן שהזיקה גרועה בהן ביותר כגון אחות זקיקתו ואחות חליצתו דדמי לאחות אשה דפטורה מן החליצה ומן היובם וכן בעלת גט דקלישא זיקתה שנפקע ממנה קצת זיקה או בעלת מאמר שאין חליצתה מתרת אותה לשוק כשאר כל היבמות אלא היא צריכה גט דבכל הני אשכחן בתלמוד שאינן פוטרות צרותיהן כדאמר שמואל חלץ לאחיות לא נפטרו צרות וכן חלץ לבעלת מאמר ולב"ג בהני הוא דאמרינן שאינן פוטרות צרותיהן ואף על גב דהוו כיוצא בהן ואף על גב דבעלת גט ובעלת מאמר לא מצאנו לומר אלא שאינן פוטרת צרותיהן המעולות מהן כדקאמר שמואל חלץ לבעלת הגט ולבעל מאמר לא נפטרו צרותיהן והיינו צרותיהן שלא ניתן להן גט או מאמר אבל צרותיהן כיוצא בהן לא אשכחן בתלמוד לומר שאינן פוטרת מכל מקום הואיל ואשכחן בתלמוד דאחיות אינן פוטרת צרותיהן כיוצא בהן כדמשמע מההיא שנויא דמשנינן אליבא דשמואל דאמרינן דשמואל התחיל באחיות וכו' קאמר ה"נ אית לן למימר בבעלת גט ובעלת מאמר שאינן פוטרת צרותיהן כיוצא בהן דכולן דומות זו לזו ושמואל נמי כולהו כי הדדי קאמר להו ובלשון אחד קאמר להו שכולן דומות זו לזו ואין דומות ליבמות שחליצתה כשרה:

וכמו שהקשה ריב"ם ז"ל מההיא דאחיות על פירש רש"י שפירש עלה דההיא דאמרינן דבעלת גט ובעלת מאמר כי הדדי נינהו ויחלוץ לאיזו שירצה וריב"ם ז"ל הקשה עליו מההוא דאמרינן התחיל באחיות וכו' דמשמע דהיכא דחליצת שתיהן גרועה דשתיהן צריכות חליצה והיינו משום דאחיות ובעלת גט דומות דכולהו זיקתן קלישא וחליצתן פחותה וכן בעלת מאמר כדיפרשתי ולא דמו ליבמה שחליצתה כשרה ופוטרות את צרתה כיוצא בה אלא גריעי מינה אבל חליצת הצרות הנאסרות לייבום מחמת צרותיהן דאין זיקתן קלישא כל כך ועדיפא טובא מבעלת גט ומבעלת מאמר כדקאמר שמואל חלץ לבעלת גט ולבעלת מאמר לא נפטרו צרות חלץ לצרות נפטרו בעלת גט ובעלת מאמר והיינו משום דהני זיקתן קלישא והני אין זיקתן קלישא וא"כ חליצתה עדיפא טובא מחליצת היבמות שמצאנו בתלמוד שאינן פוטרת צרותיהן מנין לנו לומר דהני נמי אין חליצת האחת פוטרות את צרתה כיוצא בה ואפילו למאן דאמר דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין ואם כן יאמר האומר דלדידיה כל הצרות נמי צריכות חליצה יש לומר דמיניה נמי ליכא למידק דהיכא דאין פסול חליצה מחמת עצמה דאין זיקתה קלישא דצריכה חזור דאיהו לא סבר דצריכה חזור אלא כי ההוא דשלש אחיות שנפלו לפני שני אחין יבמין דריש פ' ארבע' אחין דהתם זיקתה קלישא ועלה אמרינן בגמרא דסבר רב דחליצה פסולה צריכה חזור וכמו שאפרש לקמן אליבא דרבה בר רב הונא בע"ה אבל היכא דאין זיקתה קלישא אלא הן נאסרות לייבום מחמת צרותיהן יש לומר דאינהו נמי מודים דאין צריך חזור ואם כן הואיל ולא מצאנו בתלמוד לומר שאינן פוטרת צרותיהן כיוצא בהן יש לנו לומר שהדין בהם כדין שאר היבמות שחליצתן כשרה שכל אחת מהן פוטרת צרתה כיוצא בה דוקא באותן היבמות שפירש לנו בתלמוד שאינן פוטרות צרותיהן כיוצא בהן או בדומות להן יש לנו לומר שאין פוטרת אבל יבמות שחליצתן עדיפא טובא מחליצת אותן היבמות המפורשות בתלמוד יש לנו לומר שפוטרות צרותיהן כיוצא בהן כדין כל היבמות שחליצת האחת פוטרת צרתה כיוצא בה דבית חלוץ הנעל כתיב ודרשינן בפרק החולץ בית אחד הוא חולץ ואינו חולץ שני בתים:

ולדעת התוספת ז"ל נראה דהיכא דלא קלישא זיקה אף על גב דאסורה ליבם פוטרת צרתה ואפילו צרתה דכשרה לייבום שכתבו עלה דההוא דפריך התם בפרק ארבע' אחין לפי מאי דמשני דשמואל לדברי האומר אין זיקה קאמר ופריך התם בשלמא צרת רחל לא תפטור דכיון דחלץ לה ללאה והדר חליץ לה לרחל הויא לה חליצה דרחל חליצה פסולה אלא צרת דלאה אמאי לא נפטרה חליצה מעולה הוא וכתבו התוספת זכרם לברכה וזה לשונם פירש רש"י זכרו לברכה מפני שיכול ליבמה ואם תאמר מכל מקום אסור ליבמה משום דהוי בטול מצות יבמין משום דאי הוה בעי לא הוי מצי מיבם לרחל דהיא אחות אשתו ואם כן אפילו אין זיקה אינו יכול ליבמה מיהו יש לומר דמכל מקום איכא מצות יבמין בצרת רחל דאינה רק צרות קרובת יבמתו ובעי חליצה שהרי היא זקוקה מן התורה ואם תאמר הא הויא רחל אחות אשה ואם כן מפטרא צרת רחל משום דהויא צרת אחות אשה יש לומר דכיון דבשעת מיתת היבם בשעת נפילה לא הויא צרתה דהא קיימינן השתא למימר אין זיקה נמצא שיכול לקיים מצות יבמין בצרת רחל גם לאחר שייבם לאה ומיהו קשה דמכל מקום איכא למיחש דלמא מיתי הצרה ואיכא בטול מצות יבמין לכך נראה לר' לפרש דאף על גב דאסור לייבם מכל מקום קרי ליה חליצה מעולה כיון דאין פסול דזיקה שלימה וליכא רק דאדמייבם חדא מיית אידך קרי לה חליצה מעולה אבל היכא דאקלישא זיקה שהזיקה גרועה בו כגון אחות זקוקתו ואחות חליצתו דדמיא לאחות אשה דפטורה מחליצה ומיובם וכן בעלת גט ובעלת מאמר שהפקיע קצת זיקה הויא חליצה גרועה עכ"ל הרי בהדיא שכתבו דאף על גב דאסורה ליבם מכל מקום חליצתה מעולה הואיל ולא קלישא זיקתה ופוטרת צרתה ואע"ג דצרתה כשרה ליבום דחליצה מעולה היא ואף על נב דנראה להוכיח מדברי הרב ז"ל שהוא אינו מפרש סוגיא זו כדעת התוספת ז"ל דלפי דעת התוספת ז"ל צריכים אנו לומר דהיכא דלא קלישא זיקה אע"ג דאסורה ליבם פוטרת צרתה ואפילו צרתה הכשרה לייבום והוא ז"ל לא סבר הכי שהרי כתב בפרק ז' וזה לשונו שלשה אחין וכו' עד יראה לי שכך הדין בשתי יבמות הבאות מבית אחד והאחת מהן אסורה על יבמה משום שניות או מחייבי לאווין או מחייבי עשה שאם חלץ לאסורה לא הותרה צרתה חלץ לצרה הותרה האסורה עד כאן לשונו הרי בהדיא דהוא ז"ל סבר דהיכא דחליצת יבמה אחת עדיפא מחליצת צרתה אין חליצת צרתה פוטרת ואע"ג דלא קלישא זיקתה שהרי הכא גבי שניות וחייבי לאוין וחייבי עשה אע"ג דלא קלישא זיקתן דאתי עשה ודחי לא תעשה ואם בא עליה נפטרה צרתה כדכתב הרב ז"ל בפרק ו' בהדיא א"ה הואיל ולכתחלה חולצת ולא מתייבמות משום גזירת ביאת ראשונה אטו ביאת שניה שאינה מצוה כדמסיק רבא בפרק כיצד אינה פוטרת צרתה דעדיפא מינה דהיא מתייבמות לכתחלה ואין עליה שום איסור מכל מקום לא הבאתי דברי התוספות ז"ל אלא לומר דסברא היא לחלק בין חליצת היבמות שפסול חליצתן מחמת עצמן שהזיקה גרועה בהן לחליצת היבמות שאין הזיקה גרועה בהן כל כך ואף על גב דאסורות על היבם:

ולדעת הרב אני אומר כדפי' דיבמות האסורות ליבם אלא דלא קלישא זיקתן טובא פוטרת צרותיהן כיוצא בהן ואף על גב דיבמות דקלישא זיקתן טובא אינן פוטרת צרותיהן כיוצא בהן ולדעתו ז"ל ההוא דפרק ארבעה אחין דפריך אלא צרת דלאה תפטר וכו' אפרשהו בסמוך בעזרת האל ומהלשון הזה אשר הזכרתי שכתב הרב גבי שניות וחייבי לאוין וחייבי עשה וז"ל יראה לי וכו' נראה קצת להוכיח בדברי דהר"ם ז"ל סבר שיש הפרש בין חליצת הצרות האסורות להתייבם דזיקתן קלישא לחליצת הצרות האסורות להתייבם דאין זיקתן קלישא דהא קשיא לן על דבריו ז"ל במה שכתב דאם חלץ לאסורה לא נפטרה צרה מההוא ברייתא דמייתי רבא בפרק כיצד אסור מצוה ואסור קדושה בא עליה או חלץ לה נפטרה צרתה ואם כן יש לתמוה על דברי הרב ז"ל שכתב דאם חלץ לצרה לא נפטרה האסורה ובלאו דברי הרב ז"ל לא קשיא לדברי שמואל דסבר דאם חלץ ליבמה שחליצתה פחותה מחליצת צרתה לא נפטרה צרתה דמצי לחלק ולומר דדוקא היכא דנאסרה עליו בזיקה הוא דאמרינן דאינה פוטרת אבל היכא שנאסרה עליו מתחלה פוטרת וכדכתב בעל מ"מ ז"ל ואם כן בלאו דברי הרב לא קשיא ולא מידי אלא לדברי הרב ז"ל דמדמה ההוא דשניות וחיובי לאוין וחייבי עשה לההוא דאחיות קשה כדיפרשנו:

אלא נראה לתרץ דבריו כדכתב בעל מגיד משנה ז"ל דאיהו ז"ל סבר דצרתה דקאמר בברייתא צרתה כיוצא בה קאמר ונראה דסבר דהיכא דשתיהן אסורות וחליצת שתיהן שוה חליצת אחת מהן פוטרת צרתה אבל היכא דחליצת' פחות' דקלישא זיקת' אין חליצת אחת מהן פוטרת צרתה וכדפירשתי:

ולפי זה הפירוש שפירש דבריתא צרתה כיוצא בה קאמר צריכין אנו לומר דבא עליה דקתני בבריתא דרך אגב קתני לה דהא אם בא עליה נפטרה אפי' צרתה הכשר' דאם בעלו קנו כדתניא בההיא ברייתא דמייתי בתר הכי בפרק כיצד וכדכתב הרב בפ"ז ואם כן תנא דבריתא הוה בעי לאשמועינן דאם בא עליה נפטרו אפי' צרת' הכשר' ליבום אלא משום דקתני חלץ לה וגבי חליצה לא נפטרה אלא צרתה כיוצא בה קתני נמי בא עליה ולא השמיענו התנא חדוש דעדיף טפי או נאמר דצרתה דקתני בבריתא לצדדין קתני לה דגבי בא עליה נפטר' אפי' צרתה הכשרה ליבום וגבי חלץ לה נפטרה צרתה כיוצא בה ואם תאמר הואיל ולפי סברתנו פוסק הרב דאם חלץ לאסורה הותרה האסור' אם כן למה ביאר לנו הרב גבי שניות וחייבי לאוין וחייבי עשה דאם חלץ לצרה נפטרה האסורה ולא חדש לנו חדוש דעדיף טפי דהיינו שיבאר לנו שאם חלץ לאסורה הותרה האסורה דבשלמא בלשון של מעלה ממנו שכתב שלשה אחין וכו' אין להקשות ולומר למה לא השמיענו דאם חלץ לצרה נפטרה צרה וכ"ש דנפטרה האחות די"ל דהרב נקט שיטת הגמרא כמנהגו ונקט דברי שמואל ממש ומ"ה קרי ליה משנה תורה כמו שכתבו המפרשים את דבריו אבל במה שכתב גבי שניות וחייבי לאוין וחייבי עשה יש לתמוה דאמאי קאמר דאם חלץ לצרה נפטרה האסורה ולא השמיענו חדוש דהיכא דשתיהן אסורות דאם חלץ לאסורה הותרה האסורה יש לומר דלא הוצרך לבאר לנו זה החדוש שכבר באר לנו בזה הלשון אשר אנו עוסקים בבאורו שמתחיל יבמות רבות וכו' דהיכא דנאסרות ליבום מדרבנן אלא דאין זיקתן קלישא דחליצת אחת מהן פוטרת צרתה ואע"ג דאם בא על אחת מהן לא נפטרה צרתה ואם כן כ"ש חייבי לאוין וחייבי עשה ושניות דאם בא על אחת מהן נפטרה צרתה כדכתב הרב בפרק שישי דיש לנו לומר דחליצת אחת מהן פוטרת צרתה ולא הוצרך הרב להשמיענו אלא דדמי לאחיות וצרותיהן דאם חלץ לאסורה לא נפטרה הצרה:

ואל תקשה לומר דלפי זה מה הוצרך הרב להשמיענו דאם חלץ לצרה נפטרה האסורה דהואיל ואנו מבינים מדבריו דאפילו אם חלץ לאסורה נפטרה האסורה כל שכן אם חלץ לצרה הכשרה ליבום דנפטרה האסורה דיש לומר דלדידך מי ניחא דהואיל והצרה כשרה ליבום אפילו לכתחלה אם כן לא הי' צריך הרב להשמיענו שהיא פוטרת האסורה דאפילו צרה הכשרה ליבום פוטרת כל שכן האסורה אלא יש לומר דאגב דכתב הרב דין האחיות וכתב חלץ לאחיות וכו' וכן חלץ לצרות וכו' והיינו כדברי שמואל וכתב גבי שניות וחייבי לאוין וחייבי עשה יראה לי שכך הדין וכו' כתב נמי דאם חלץ לצרה וכו' ואם תאמר דמברייתא דפרק כיצד שהזכרתי יש לדקדק דהיכא דיבמה אסורה להתייבם אפילו בדיעבד אם בא עליה לא נפטרה צרתה בחלץ לה נמי לא נפטרה צרתה ואפילו אם אין זיקתה קלישא דמה הוצרך תנא דברייתא לאשמועינן גבי שניות וחייבי לאוין וחייבי עשה שאם חלץ לה נפטרה צרתה ולדעת הרב צרתה כיוצא בה קאמר כדפירשית משמע דוקא גבי שניות וחייבי לאוין וחייבי עשה שאם בא עליה נמי נפטרה צרתה הוא דאמרי' דאם חלץ לה נפטרה צרתה אבל היכא דאם בא עליה לא נפטרה אית לן למימר דהכי נמי בחלץ לה לא נפטרה צרתה ואין לומר דברייתא אתא לאשמועינן הכא דדוקא צרתה כיוצא בה פוטרה דלא תימא דפוטרת אפילו צרתה המעולה ממנה דבשלמא אם היה נזכר בהדיא בבריתא דחלץ לה פוטרת צרתה כיוצא בה הוה מצי למימר הכי אבל השתא דלא נזכר בבריתא אלא סתם צרתה אכתי מצינן למימר דצרתה מעולה ממנה קאמר דהעקר חסר מהספר ויש לומר דמאי דהוצרך תנא דברייתא לאשמועינן גבי חייבי לאוין וחייבי עשה דאם חלץ נפטרה צרתה משום דאתא לאשמועינן דגבי חייבי לאוין וחייבי עשה דוקא בדעבד הוא דנפטרה אבל לכתחלה אינה חולצת דלא תימא דוקא לענין ביאה הוא דאמרינן דאינה מתיבמת לכתחלה משום גזירת ביאה ראשונה אטו ביאה שניה אבל בחליצה דליכא למיגזר הכי חולץ אפילו לכתחלה קא משמע לן דכי היכי דאינה מתיבמת לכתחלה הכא נמי אינה חולצת לכתחלה ומשום הכי השמיענו הדין הזה גבי חייבי לאוין וחייבי עשה ולעולם אימא לך שאין הפרש בין חייבי לאוין לחייבי עשה ליבמה האסורה להתיבם אפילו בדיעבד אלא דאין זיקתה קלישא דבכולהו אם חלץ לאחד מהם נפטרה צרתה כיוצא בה או נוכל לתרץ ולומר דאגב דהוצרך להשמיענו דאם בא עליה נפטרה צרתה קתני נמי חלץ וכו':

ולפי זה נראה שהפירוש אשר פירשתי למעלה דצרתה דקתני בבריתא דלצדדין קתני לה יותר נכון ולעולם אמינא דדעת הרב היא דדווקא ביבמות הנאסרות לייבום מחמת עצמן שהזיקה גרועה בהן כגון אחיות ובעלת גט או בעלת מאמר וכדפירשתי הוא דאין פוטרות צרותיהן כיוצא בהן דחליצתה פחותה וגרועה וכדפי' אבל בחליצת הצרות שאין פסול חליצתן מחמת עצמן אלא מחמת צרותיהן חליצת אחת מהן פוטרת צרתה ואף על גב דצרתה לא גריעה מינה כי היכי דיבמה שחליצתה כשרה פוטרת צרתה ואע"פ שהיא כיוצא בה ואיפשר נמי שהרב ז"ל הוכיח הדין הזה מהא דתניא בפרק ארבעה אחין דמייתינן לה התם סייעתא דרב אשי חלץ לאחיות לא נפטרו צרות אלמא דדוקא בכי האי גונא הוא דלא נפטרו צרות משום דחלץ לאחיות דחליצתן גריעא מחליצת צרותיהן הא בגונא אחרינא דהיינו היכא דחלץ לצרות נפטרו צרות ומדברי שמואל דקאמר חלץ לאחיות לא נפטרו צרות וכן לבעלת גט ובעלת מאמר ליכא למידק דהא יש לנו לדקדק בדבריו ולומר שדבריו סותרים זה את זה דהא בתר הכי קאמר חלץ לצרות נפטרו אחיות וכן בעלת גט ובעלת מאמר אלמא משמע דדוקא האחיות או בעלת גט או בעלת מאמר נפטרה אם נחלצה צרתה משום דגריעא מינה הא צרה כיוצא בה לא נפטרה אלא על כרחך צריכין אנו לומר דחדא מינייהו דוקא או רישא או סיפא וחדא מינייהו דרך אגב קאמר לה ואם כן מדברי שמואל ליכא למידק מאן לימא לן דרישא דוקא וסיפא דרך אגב קאמר לה דאגב דנקיט ברישא חלץ לאחיות לא נפטרו צרות נקט נמו בסיפא חלץ לצרות נפטרו אחיות דילמא סיפא דוקא ורישא דרך אגב נקטיה ואם כן אית לן למידק מסוף דבריו דקאמר חלץ לצרות נפטרו אחיות דווקא אחיות היא דנפטרו משום דגריעי מנייהו הא צרות כמותן לא נפטרו אבל מברייתא דייקינן שפיר דלא נקט במלתיה אלא חלץ לאחיות לא נפטרו צרות דמשמע דוקא בכי האי גונא הוא דלא נפטרו הא בגונא אחרינא נפטרו ואם כן חלץ לצרות נפטרו צרות והתם בפרק ד' אחים דייק מינה לאיתויי סייעתא דרב אשי הא חלץ לצרות נפטרו אחיות:

ואם תאמר לפי מאי דפרי' צריכים אנו לומר דהשתא לפי האמת מאי דקאמר שמואל חלץ לאחיות לא נפטרו צרות וכן מאי דקאמר חלץ לבעלת גט ולבעלת מאמר לא נפטרו צרות הוי דווקא ואם כן לפי זה הואיל ושמואל סבר דחלץ לבעלת גט לא נפטרה בעלת גט כמותה כדמשמע מההיא שנויא דמשנינן שמואל התחיל באחיות וכו' קאמר אמאי לא נקט במילתיה רבותא טפי דהיינו לומר חלץ לבעלת גט לא נפטרה בעלת גט כמותה והוה שמעינן כ"ש צרה דעדיפא מינה דלא נפטרה:

ואם תדחה ותאמר דמשום הכי לא קאמר שמואל חלץ לבעלת גט לא נפטרה בעלת גט משום דהוה ס"ד למימר דה"ה אם חלץ לצרה לא נפטרה צרה דכי היכי דבעלת גט אינה פוטרת בעלת גט כמותה הואיל וחליצת שתיהן שוה לגריעות ה"נ צרה אינה פוטרת צרה כמותה הואיל וחליצת שתיהן שוה שהן פסולות מחמת צרותיהן ומשום הכי נקט חלץ לבעלת גט לא נפטרה צרה כי היכי דנדוק מינה דדוקא היכא דחלץ לב"ג הוא דלא נפטרה צרה משום דב"ג גריעה מינה הא היכי דחליצתן שוה פוטרת צרתה דהיינו היכא דחלץ לצרה נפטרה צרה דאלו חלץ לבעלת גט לא נפטרה בעלת גט כדמשמע מההיא שנויא דמשנינן דשמואל התחיל באחיות וכו' קאמר וכדפירשתי אי משום הא לא אורייא דבסיפא דמלתיה נמי הוה ליה למימר בהדיא חלץ לצרת ב"ג נפטרה צרות ב"ג דהשתא הוה ידעינן שפיר דחלץ לב"ג לא נפטרה צרתה דהא אפילו בעלת גט כיוצא בה קאמר שמואל דלא נפטרה כל שכן צרתה דעדיפא מינה דלא נפטרה:

וכן נמי הוה ידעינן שפיר דחלץ לצרה נפטרת בעלת גט ובעלת מאמר דאפילו צרה כמותה פוטרת כל שכן בעלת גט ובעלת מאמר דגריעה מיניה דלא נפטרה ותו קשה דאליבא דרב אשי דסבר דמאי דקאמר שמואל חלץ לאחיות וכו' כפשוטו וטעמיה דשמואל משום דלא אלימא זיקה אם כן מרישא דמלתיה דשמואל דקאמר חלץ לאחיות לא נפטרו צרות דהתם לא הוה מצי למימר חלץ לאחיות נפטרו אחיות הוה שמעינן שפיר הא חלץ לצרות נפטרו צרות ואם כן הוה ליה לשמואל לאשמועינן רבותא טפי גבי בעלת גט ובעלת מאמר דהיינו לומר חלץ לבעלת גט ולבעלת מאמר לא נפטרו בעלת גט ובעלת מאמר דהא לפי מאי דפרישית אף על גב דרב אשי פליג אשנויא קמא דקאמר שמואל התחיל באחיות וכו' קאמר וסבר דטעמיה דשמואל משום דלא אלימא זיקא מכל מקום לא פליגי עלה בהאי סברא דסבר דהיכא דחליצת שתיהן פחותה דשתיהן צריכות חליצה ויש לומר דהאי דנקט שמואל במלתיה חלץ לבעלת גט ולבעלת מאמר לא נפטרה צרתה דרך אגב נקטיה דאגב דנקט ברישא חלץ לאחיות לא נפטרו צרות דהתם לא הוי מצי למנקט חלץ לאחיות לא נפטרו אחיות נקט נמי בסוף דבריו חלץ לבעלת גט לא נפטרה צרתה:

ועל דרך זה תירצו התוספות ז"ל על מה שהקשו על הא דמייתי סייעתא מברייתא והקשו וזה לשונם ואם תאמר שמא בריתא מיירי בהתחיל ולא התחיל ומתרצינן וזה לשונם ויש לומר דאם כן הוה לית לפרושי בהדיא בהתחיל ואף על גב דאוקימנא למלתיה דשמואל הכי ולא מפרשי' הכי משום דהיה רוצה לומר כסדר האחרון חלץ לבעלת גט מהתם לא שייך התחיל וגמר בצרות ולהכי לא פירש אותו בשום אחד מהנך עכ"ל ומזה אין להאריך דקל להבין אי נמי מצינן למימר דשמואל הכי נמי קאמר חלץ לבעלת גט לא נפטרה בעלת גט דצר' סתם קאמר דמשמע כל צרה בין צרה שאינה בעלת גט ובין צרה שהיא בעלת גט כיוצא בה איזו שתהיה לא נפטרה ונקט במלתיה לשון הנהוג בתלמוד דהיינו לומר חלץ ליבמה נפטרה צרתה ובסיפא דמלתיה דקאמר חלץ לצרה וכו' היינו צרה שאינה בעלת גט ואף על גב דבסיפא דמלתיה קאמר נמי בסתם חלץ לצרה וכו':

ולפי מה שפירשתי דצרה דקאמר שמואל ברישא כל צרה קאמר ואפילו בעלת גט אם כן הוה ליה לשמואל לפרושי בסיפא דמלתיה דקאמר חלץ לצרה לאיזו צרה קאמר כדי שלא נטעה לומר בהפך דלא נפטרה צרה דקאמר ברישא דמלתיה דוקא צרה דעדיפא מיניה קאמר וחלץ לצרה וכו' דקאמר בסיפא דמלתיה כל צרה קאמר ואפילו בעלת גט הואיל ולפי' צריכין אנו לומר דצרות דנקט שמואל ברישא דמלתיה ובסיפא דמלתיה מחולקים בפי' ואם כן נאמר חלץ לבעלת גט נפטרה בעלת גט בהא ליכא למטעי דהתם בסיפא דמלתיה משמע שפיר דצרת ב"ג דאינא בעלת גט קאמר דאין דרך התלמוד בכך לסתום בתחלה ולומר חלץ לצרה בסתם ולפרש בסוף ולומר נפטרה בעלת גט אלא לפרש בתחלה ולומר לאיזו יבמה חלץ דהיינו לומר חלץ לבעלת גט בהדיא והכא דקאמר שמואל חלץ לצרה סתם ולבסוף פירש וקאמר נפטרה בעלת גט משמע שפיר דחלץ לצרה דקאמר ולא פירש איזו יבמה הוא הויא יבמה שאין בה שום מעשה אלא שהיא צרה לחברתה ולא הוצריך לפרש ולומר לצרת ב"ג הואיל וקאמר ברישא דמילתיה חלץ לבעלת גט וכן בסיפא דמלתיה נפטרה בעלת גט משמע דצרות בעלת גט קאמר וקל להבין:

ולפי זה הפירוש אשר פירשתי דלענין לפטור צרתה כיוצא בה יש הפרש בין חליצת הצרות שפסול חליצתן מחמת עצמן לחליצת הצרות שפסול חליצתו מחמת צרותיהן אתא שפיר ההיא סוגיא דפרק ר"ג דתנן התם כיצד עשה מאמר בזה ומאמר בזה שני גיטין וחליצה וכו' עד גט לזו וגט לזו צריכות הימינו חליצה וכו' עד בין יבם אחד לשני יבמות בין שני יבמין ליבמה אחת ואמרינן בגמרא על האי דתנן גט לזו וגט לזו וכו' לימא מסייע ליה לרבה בר רב הונא דאמר חליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין ויש לנו לדקדק על האי סוגיא דלמאי דס"ד דמתניתן סבר' דחליצה פסולה צריכה חזור מדקאמר צריכות הימנו חליצה אמאי קאמר לימא מסייע ליה וכו' ולא קשיא ליה קושיא דעדיף טפי דמתניתין קשיא רישיה לסיפיה דהא ברישא תנן שני גיטין וחליצה אלמא דחליצה אחת בעינין ותו לא:

וכן משמע דחליצה פסולה אינה צריכה חזור וכן התרצן נמי אמאי לא הקשה לו וליטעמיך תיקשי לך רישא לסיפא ולפי מאי שפי' דלענין לפטור צרתה כיוצא בה יש הפרש בין חליצת הצרות שפסול חליצתן מחמת עצמן לחליצת הצרות שפסול חליצתן מחמת צרותיהן אתו שפיר דמצית למימר דמאי דתנן ברישא שני גיטין וחליצה דמשמע דבחליצת אחת מהן די היינו חליצת אחת מהן שאין פסול חליצתן מחמת עצמן דהיינו אותה שלא קדם בה מעשה דמתניתן קא מיירי ביבמות רבות והכי קאמר שני גיטין צריכות הן בודאי ואפילו אם יהיו מאה יבמות שאי אפשר לכל יבמות אלו להפטר בלתם אבל בחליצה אחד דיו דהיינו בחליצה אחד מצרותיהן שלא קדם בהם מעשה נפטרות כולן ואפילו צרותיהן דלא גריעי מינה אלא הוו כיוצא בה ומשום הכי לא תנן במתניתן שתי יבמות או שום קצבה אחרת דבימות רבות קמיירי והא דתנן בסיפא בין יבם אחד לשתי יבמות בין שני יבמין ליבמה אחת ה"פ בין שעשה מעשים אלו יבם אחד מהיבמין ההם לשתי יבמות מהיבמות ההם ובין שעשו מעשים אלו ב' יבמין מהיבמין ההם ליבמה אחת מהיבמין ההם דינו שוה ולעולם מתניתן ביבמות רבות קא מיירי ולפי זה נאמר דמאי דקאמר רבה בר רב הונא חליצה פסולה צריכה חזור היינו היכא דחלץ היבם שפסולו מ"ע דהיינו שעשה הוא מעשה הפוסל לחליצה לאחת מהיבמות ההן אבל אם חלץ היבם שלא עשה שום מעשה ליבמה שלא קדם בה מעשה אינה צריכה חזור אלא הויא פטורה ופוטרת את כל הצרות גם כן ואף על גב דתניא בבריתא בהדיא כיצד אמר ר"ג אין גט אחר גט שתי יבמות שנפלו לפני יבם אחד וכו' עד וחכמים אומרים וכו' עד וחליצה לאחת מהן הרי בהדיא דבשתי יבמות קאמרי רבנן דבחליצ' אחת מהן פוטרן ואף על גב דתרויהו פסולן מחמת עצמן מכל מקום מתניתן גופיה לא קשיא ליה מידי ואפשר דבריתא לא שמיע למה והמתרץ נמי לא הוה מצי למימר וליטעמיך תקשו לך מברייתא וכו' דלא שייך להקשות וליטעמיך אלא בקושיא דאבעי למקשן לאסוקי אדעתי' ולא אסקי' ופריך ליה אמאי לא אסיק אדעתין הא קושיא אבל היכא דלא אבעי לאסוקי אדעתין כי הכא דברייתא לא שמיע ליה לא שייך למימר ולטעמך תיקשי לך מברייתא וכו' ואי נמי שמיע לו מצינן למימר שעלה בדעת המקשן לפרש בדוחק ולומר דתנא דמתניתין ותנא דברייתא פליגי אי יש זיקה אי אין זיקה דתנא דברייתא סבר אין זיקה ושמע חכמים דקאמרי יש גט אחר גט ויש מאמר אחר מאמר ופירש דבריהם לסברתו דסבר אין זיקה וקאמר כיצד אמר ר"ג וכו' עד וחליצ' לאחת מהן דלמאן דסבר אין זיקה אפילו חלץ לבעלת גט נפטרה צרתה וכן חליצה פסולה אינה צריכה חזור והכי מוקמי' לה בריש ר"ג אבל תנא דמתניתין דסבר יש זיקה מפרש דברי חכמים ביבמות רבות וכדפירשתי ואפשר שמכח זה נמי קאמר לימא מסייע ליה לרבה בר רב הונא וכו' ונאמר זה הדוחק הגדול דפליגי תנא דמתניתין עם תנא דברייתא בהא ועל הדרך שפירש דפליגא אליבא דחכמי' דמר מפרש דברי חכמי' הכי ומר מפרש דברי חכמים הכי ולא נאמר דמתניתין וברייתא כאחד וברייתא מבאר מה שאמרו חכמים בפירש מבואר יותר ממה שיבאר במשנה שכן דרך הברייתות ומשני דמאי צריכות ממנו חליצה דקתני צריכות דעלמא ותנא דברייתא לא פליג עם תנא דמתניתין אלא הביא סברת חכמים מפורשים יותר ממה שהביא המשנה כדרך הברייתות לפרש המשניות וכן נמי ביבמין א' חולץ והיינו טעמייהו דחכמים דסברי חליצה אחת משום דסברי אין זיקה והכי מוקי לה רבה בר רב הונא בריש ר"ג:

מכל זה הוכחנו דיש הפרש בין חליצת הצרות שפסול חליצתן מחמת צרותיהן דאין חליצתן פחותה לחליצת הצרות שפסול חליצתן מחמת עצמן שחליצתן פחותה וכדפירשתי וזהו שכתב הרב תחלה וצריכה אחת מהן חליצ' להתירן לזרים ובתר הכי רצה לפרש ולומר דהא דחליצת אחת מהן מתירן היינו דוקא חליצת היבמה שאין פסול חליצתה מחמת עצמן שחליצתה אינה פחותה אבל חליצת היבמה שפסול חליצתה מחמת עצמן שחליצתה פחותה אינה פוטרת אלא את עצמה:

וזהו שכתב נחלצה אחת מהן חליצה פחותה הותרה היא אבל צרתה לא הותרה ואם תאמר אכתי קשה דלא הוה ליה לרב ז"ל למימר נחלצה אחת מהן חליצה פחותה דמשמע דבכל אחת מהן שייכא חליצא פחותה אלא הכי הוה ליה לרב למימר נחלצה אחת מהן שחליצתה פחותה דהוה משתמע שיש מהן שחליצתן פחותה ויש מהן שאין חליצתן פחותה ויש לומר דאי משום הא לא קשיא דיש לומר דהרב ז"ל לא קא מיירי דוקא איבמות שנבעלה אחת מהן בעילה פסולה או שנתן לה מאמר פסול אלא אכל יבמות שחליצתן פסולה דהיינו שפסול חליצתן מצד עצמן קאי בין על אלו שהזכיר תחלה בין אשאר יבמות שנותן גט לאחת מהן או לשתיהן או שניתן מאמר כשר לאחת מהן ואלעיל מינה קאי דקאמר יבמות רבות הבאות מבית אחד וכו' וכתב הרב תחלה דין היבמות ההן כשנבעלה אחד מהן בעילה כשרה או נחלצה אחת מהן חליצה מעולה וחזר ופירש לנו דינם כשנבעלה אחת מהן בעילה פסולה או ניתן לה מאמר פסול גם פירש לנו כשנחלצה אחת מהן חליצה פסולה והוא מה שאמר וצריכה אחת מהן חליצה להתירן לזרים ואחר כך חזר ופירש גם כן דינם כשנחלצה אחת מהן חליצה פחותה דהיינו שקדם מעשה מהמעשי' הפוסלין לחליצה באחת מהן ואחר כך נחלצה ונקראת חליצתה חליצה פחותה הואיל ופסול חליצתה מחמת עצמה דהויא פחותה מכל החליצות וכדפירשתי דחליצת היבמות שפסול חליצתן מחמת צרותיהן אינה נקראת חליצה פחותה ואף על גב דחליצתן פסולה:

וכדפירש הרב זכרו לברכה בהדיא בפרק ששי וזה לשונו שלשה אחין עד אם חלץ לאחיות לא נפטרו צרותיהן מפני שחליצת האחיות חליצה שאינה מעולה וחליצה שאינה מעולה אינה פוטרת צרתה כמו שבארנו עד כאן לשונו אלמא דחליצת הצרות שפוטרת את האחיות דהויא צרות חליצה מעולה הויא ואף על גב שהוא חליצה פסולה וכי האי גוונא אמרינן בגמרא מכדי שמעינן ליה לשמואל דאמר חליצה מעולה בעינן דאמר שמואל חלץ לאחיות לא נפטרו צרות חלץ לצרות נפטרו אחיות וקרי לחליצת הצרות חליצה מעולה ואף על גב דחליצתה פסולה והיינו משום דחליצת האחיות שפסול חליצתן לא הוי מחמת צרתה פחותה היא מחליצת צרתה וכדפרשתי:

ואל תתמה לומר למה לא פירש הרב זכרו לברכה בהדיא איזו חליצה נקראת חליצה פחותה דיש לומר דלא הוצרך לפרש לנו הואיל ופירש לנו שהחליצה היותר מעולה מכל החליצות נקראת חליצה מעולה והחליצה שקדם מעשה בין בה בין בצרתה נקראת חליצה פסולה אם כן חליצת כולן שוה לענין זה דנקראת חליצה פסולה אבל אין חליצת כולן נקראת חליצה פחותה אם כן לא היה צריך לפרש איזו נקראת פחותה דפשיטא דחליצה היותר פחותה נקראת חליצה פחותה דהיינו אותה שחליצתה יותר פחותה מכל החליצות ולפי פירוש זה אשר פירשנו מאי קאמר שמואל חלץ לבעלת גט ולבעלת מאמר לא נפטרו צרותיהן חלץ לצרות נפטרו בעלת גט ובעלת מאמר הוא בכלל דברי הרב ז"ל שהוא פוסק כמותו והיינו כדפירשתי שהרב ז"ל אבעלת גט ואבעלת מאמר כשר נמי קא מיירי:

וכן נמי לפי פירש זה אתי שפיר מאי שיש לתמוה בדברי הרב ממה שכתב כשבא לפרש לנו שהוא פוסק כחכמים דיש גט אחר גט וכתב וזה לשונו כיצד יבם שנתן גט ליבמתו וחזר ונתן גט לצרתה הרי זה אסור בקרובות שתיהן וכן שני יבמין שנתנו שני גיטין ליבמה אחת זה אחר זה הרי זו כגרושה לשניהם ושניהם אסורין בקרובותיה ואחד מהן חולץ עד כאן לשונו ויש לתמוה בדבריו דלמה לא פירש לנו הרב ז"ל חליצת אחד מהן די כמו שאמר גבי שני יבמין דאחד מהן חולץ וכך אמרו חכמים בהדיא וחליצה לאחת מהם ולפי מה שפירש דמה שכתב נחלצה אחת מהן חליצה פחותה וכו' אכל יבמות דעלמא קאי בין איבמות שקדם באחת מהן גט או בשתיהן בין שקדם מאמר באחת מהן או בשתיהן וכו' דאם נחלצה אחת מהן נקראת חליצה פחותה אם כן מבואר הוא בדבריו ז"ל דכל אחת מהן צריכה חליצה ודלא כחכמים והיינו טעמא כדפרישת דחכמים סברי אין זיקה ולמ"ד אין זיקה אפילו חלץ לבעלת הגט נפטרה צרתה אבל אנן דסבירא לן יש זיקה אין חליצת בעלת גט אחת פוטרת בעלת גט אחרת וכדפי' אבל ביבמין אחד מהם חולץ דלפטור נפשה פוטרת בחליצה פחותה ואינה צריכה חיזור ואם כן עלו לנו דברי הרב מיושבים על מכונם

ואם תאמר אכתי קשה דמאי האי שכתב הרב בסוף דבריו שאין חליצה פחותה מסלקת זיקת ייבום מבית זה עד שיחלצו לה כל האחין או עד שתחליץ כל אחת מהן דבשלמא בחליצת כל האחין שפיר קאמר דחליצה פחותה היא המסלקת זיקת ייבום מבית זה דכל האחין חולצין לראשונה שנחלצה חליצה פחותה וא"כ החליצה פחותה הוא המסלקת זיקת ייבום מבית זה אלא בחליצת כל אחד מהן מאי קאמר והא אינה מסולקת הזיקה מבית זה בחליצה פחותה אלא בחליצה מעולה דהא אנן קרינן הכא חליצה פחותה כשנחלצה ביבמה שאסורה להתייבם מחמת עצמה דהיינו אותה שקדם בגופה מעשה אבל חליצת שאר הצרות חליצה מעולה היא כדפי' וחליצת שאר הצרות היא המסלקת הזיקה ואפילו אם לא תחליץ היבמה שקדם בה מעשה דהא לפירש הרב פוסק כשמואל דחלץ לצרה נפטרה בעלת גט או בעלת מאמר כדכתב הרב וצריכה אחת מהן חליצה להתירה לזרים ואם כן אין הזיקה מסולקת מבית זה בחליצה פחותה אלא בחליצה מעולה ויש לומר דאי משום הא לא קשיא דמצית למימר דאף על גב דבעלמא חליצת אחת מהצרות שאין נאסרות לייבום מחמת עצמן פוטרת כל הצרות מכל מקום הכא הואיל ונחלצה היבמה שחליצתה פחותה בתחלה אף על גב דחליצה זו צריכה חזור מכל מקום אין חליצת שאר היבמות שנחלצה באחרונה מסלקת הזיקה מבית זה דהא סלקא החליצה הראשונה וכל היבמות ההם פטורות מן התורה אלא דרבנן הצריכוה חיזור ואם כן כשחולץ שאר היבמות הוה ליה כאלו חולץ אשה דעלמא מן התורה:

והנה שכתבו התוספות זכרם לברכה בשם ה"ר אברהם מבורגי"ל ז"ל דלענין אסור אחות חליצה היכא דהויא אחות חליצה על ידי חזור לא קרינן בה אחות חליצה עכ"ל והיינו משום דעיקר החליצה המסלקת היבום היא החליצה הראשונה אלא דרבנן הצריכוה חזור אם כן שפיר קאמר הרב ז"ל שהחליצה הפחותה היא המסלקת הזיקה מבית זה אבל אכתי קשה דמדברי הרב ז"ל שכתב או עד שתחלוץ כל אחת מהן משמע דכל היבמות צריכות לחלוץ ואמאי הא חליצת אחת מהן שלא נעשה בה מעשה פוטרת את כלן כדכתב הרב וצריכה אחת מהן חליצה להתירן לזרים דלפי פירש נוסחת הרב כך היא ואין לומר דדעת הרב ז"ל היא דאף על גב דבעלמא חליצת היבמה שלא נעשה בה מעשה פוטרת צרתה הכא שאני דהואיל ונחלצה יבמה אחת מהן אף על גב דחליצה פחותה מכל מקום זיקת כל היבמות קלישא טובא דלא הויא אלא מדרבנן דמן התורה כולן פטורות מחליצה ורבנן הם שהצריכו חיזור ואם כן הואיל ומן התורה הם פטורות אית לן למימר דגריעו מיבמה שקדם בה גט שאין חליצתה פוטרות צרתה והיינו משום דזיקתה קלישא טובא וכדפירשתי הא ליתא שאם באת לכך אם כן היכא דנבעלה בעילה פסולה דמן התורה כולן פטורות ואין זיקת יבם עליהם אלא מדרבנן הוה לן למימר דכל אחת מהן צריכה חליצה והיכי כתב הרב וצריכה אחת מהן חליצה להתירן לזרים וקאי נמי איבמות שנבעלה אחת מהם בעילה פסולה אלא ודאי נראה דכי היכי דבבעלת מאמר אמרינן דבעלת מאמר אינה פוטרת צרתה הואיל ופסול חליצתה מחמת עצמה וכדפירשתי אבל צרותיה אחת מהן פוטרות חברתה הכי נמי בבעל בעילה פסולה שאם נחלצה היא אינה פוטרת צרתה הואיל ופסול חליצתן מחמת עצמן אבל שאר הצרות הואיל ופסול חליצתן לא הוי מחמת עצמן אחת מהן פוטרות צרתה דלא פלוג בין בעלת בעילה פסולה וצרותיה שאינן צריכות חליצה אלא מדרבנן לב"מ וצרותיה הצריכות חליצה מן התורה דבכולהו אם נחלצה היבמה שקדם בה מעשה שפסול חליצתה מחמת עצמן והויא חליצתה פסולה וכדפירשתי אינה פוטרות צרתה ואם נחלצה היבמה שלא קדם בה מעשה שאין פסול חליצתן מחמת עצמן אחת מהן פוטרות צרתה ואדרבה מסברא הוה לן להקל ביבמה שנבעלה בעילה פסולה וצרותיה הואיל ואין צריכות חליצה מן התור' והוה לן למימר דבחליצה כל דהו ואפילו בחליצת אותה שקדם בה מעשה שיהיו כולן פטורות ואפילו מדרבנן הואיל ומן התורה כולן פטורות בלי חליצה אלא דלא פליגי רבנן בתקנתא וכי היכי דבב"מ אמרינין דאינה פוטרות צרתה הואיל ואינה נפטרת בחליצה לבדה אלא היא צריכה גט הכא נמי בבעלת בעילה פסולה אינה פוטרות צרתה הוא שגם היא אינה נפטרת בחליצה לבד אלא היא צריכה גט ואם כן הכא נמי אית לן למימר בחליצה פחותה דהויא כבעלת גט דהיא אינה פוטרות צרותיה וצרותיה פוטרות זו את זו ואם כן היכי כתב הרב ז"ל שאין חליצה פחותה מסלקת זיקת יבום מבית זה עד שתחלוץ כל אחת מהן דמשמע דכל היבמות צריכות לחלוץ והא חליצת אחת מהצרות שאין פסול חליצתה מחמת עצמה פוטרת את כולן כדפי':

ואין לומר דדעת הרב ז"ל בזה שכתב או עד שתחלוץ כל אחת מהן לומר שצריכה לחלוץ כל אחת מהיבמות שחליצתה פחותה שאם קדם מעשה בב' או בג' צריכות כולן לחלוץ אבל שאר היבמות אין כולן צריכות לחלוץ אלא אחת מהן חולצת והשאר פטורות וכדכתב הרב וצריכה אחת מהם חליצה להתירן לזרים דלישנא או עד שתחלוץ כל אחת משמע שכל היבמות של בית זה שאנו מדברים בו צריכות לחלוץ ואם דעת הרב כן היה לו לפרשו בהדיא וזה מבואר:

ועוד אם באת לפרש דברי הרב בדרך זה ולומר דאיבמות שחליצתה פחותה כתב הרב ז"ל שצריכות כולן לחלוץ אם כן נראה שהוא ז"ל פוסק שאם נחלצו כל היבמות שחליצתם פחותה שנסתלק זיקות יבום מבית זה ואף אם לא חלצו שאר היבמות וזה אינו ותו יש לנו לתמוה בדברי הרב ז"ל דהא הרב ז"ל פוסק כשמואל דחליצה פסולה אינה צריכה לחזור על כל האחין ואם כן אמאי לא הביא הרב ז"ל בפסקיו ההוא דשלש אחיות שנפלו לפני שני אחין ולהשמיענו אם הוא פוסק כשנויא קמא דשמואל וכי היכי דאם חלץ ליבמה שחליצתה פחותה אמרינן דלא נפטרה צרתה אלא צריכות כולן לחלוץ הכי נמי אם חלץ האח שחליצתו פחותה מחליצת אחיו דיבמה זו לא נפטרה וצריכה חליצה מאחיו גם כן שחליצתו יותר מעולה לפטור עצמה דשמואל חליצה מעולה בעי ואם כן גבי שלש אחיות שנפלו לפני שני אחין יבמין אחד חולץ לאחת ואחד חולץ לאחת או אם הוא פוסק כשנויא בתרא דשמואל דסברי דאף על גב דגבי יבמות אמרינן דאם חלצה היבמה שחליצתה פחותה דלא נפטרה צרתה המעולה ממנה גבי יבמין אם חלץ האח שחליצתו פחותה נפטרה יבמה זו אף על גב דחליצת אחיו המעולה מחליצתו של זו שחלץ ואם כן גבי שלש אחיות שנפלו לפני שני אחין אחד חולץ לכולן דשמואל לא בעי חליצה מעולה אלא לפטור צרתה אבל עצמה פטרה אפילו בחליצת האח שחליצתו פחותה ואין לטעון לומר דהוא ז"ל לא הוצרך להזכיר ההוא דאחיות דהואיל וביאר לנו שאם חלץ לב"ג או לבעלת מאמר הותרה היא אבל צרתה לא הותרה והיינו מה שכתב נחלצה אחת מהם חליצה פחותה וכו' וכדפי' משמע דלמפטר נפשה פטרה אפילו בחליצה פחותה אף על פי שאפשר שתחלוץ צרתה שחליצתה יותר מעולה ותפטר גם זו ואם כן הכא נמי בשלש אחיות אם חלץ אותו שחליצתה פחותה הותרה אותו שנחלצה הא ליתה דהא שמואל קאמר חלץ לבעלת גט ולבעלת מאמר לא נפטרה צרתה וכן באחיות וצרות ואפילו הכי פליגי שנויא קמא ושנויא בתרא אליבא בההיא דשלש אחיות ואם כן יש לתמוה על הרב ז"ל דלמה לא ביאר לנו אי סבר כשנויא קמא או כשנויא בתרא ויותר יש לתמוה על ר"י בעל הטורים ז"ל שכתב דמדברי הרב יראה שפוסק כשנויא קמא דהא מדברי הרב לא משמע לא כשנויא קמא ולא כשנויא בתרא:

ונלע"ד לפרש ולומר שמבואר היא בדברי הרב דהיכא דחליצת א' מהאחין פחותה וחלץ לאיזו יבמה מהיבמות ההן שהותרה היא ואף שחליצת אחיו יותר מעולה וזהו שכתב הרב נחלצה אחת מהן חליצה פחותה ולא כתב נחלצה אחת מהן שחליצתה פחותה או חלץ ליבמה שחליצתה פחותה דהרב ז"ל לא קא מיירי דוקא היכא דחלץ לבעלת גט או לבעלת מאמר שהחליצה היא פחותה מצד היבמה ולא מצד היבם אלא קאי בין היכא שהחליצה פחותה מצד היבמה ולא מצד היבם כגון היכא דחלץ אחד מהאחין שלא עשה שום מעשה לבעלת גט או לבעלת מאמר ובין היכא שהחליצה פחותה מצד היבם ולא מצד היבמה כגון היכא שנתן לה גט או מאמר אחד מהיבמין לאיזו יבמה מהיבמות ההם ואחר כך חלץ לצרתה שלא קדם בה מעשה ואין פסול חליצתה מחמת עצמה שאותה החליצה נמי הויא פחותה הואיל ומחמת מעשה שעשה היבם החולץ נפסלה חליצתה וחליצתו פסולה מחמת עצמו וקלישא זיקתו מזיקת שאר האחין דדעת הרב היא דכי היכי דאמרינן ביבמה דהויא בעלת גט או בעלת מאמר דלא נפטרה צרתה ואפילו חלץ לה אחד מהאחין שלא עשה שום מעשה דהא שמואל חלץ לבעלת גט או לבעלת מאמר וכו' בסתם קאמר ולא קא מפליג בין היכא דליכא אלא יבם אחד לבין היכא דאיכא יבמין רבים וחלץ לה היבם שלא עשה מעשה אלא בין היכא שחלץ לה האח שעשה מעשה ובין היכא שחלץ לה האח שלא עשה מעשה לא נפטרה צרתה והיינו משום דחליצת בעלת גט פחותה היא כדפירשתי הכא נמי אית לן למימר שאם חלץ אחד מהאחין שחליצתו פחותה ליבמה שאין חליצתה פחותה כגון שנתן גט או מאמר לאחת מהיבמות אלו ואחר כך חלץ לאחת מצרותיה שלא קדם בה מעשה דלא הותרה אלא היא אבל צרתה לא הותרה דזיקתו של זה קלישא טפי מזיקת שאר האחין הואיל ועשה מעשה באחת מיבמות אלו וחליצתו פסולה מחמת עצמו:

ולפי זה לכאורה נראה דהרב ז"ל פוסק כשנויא בתרא דאלו דאליבא דשנויא קמא דלא מפליג בין מפטר נפשה ובין מפטר צרתה פשוט הוא בדברי שמואל דלא קא מיירי היכא דאיכא אחין רבים וחלץ לה האח שחליצתו פחותה דבכי האי גוונא אפילו היא עצמה לא הותרה דהא שמואל חליצה מעולה בעי אלא נראה לכאורה דהרב ז"ל פוסק כשנויא בתרא ומשום הכי דקדק הדקדוק הזה שכתבתי דאף על גב דשמואל בעי בצרות חליצה מעולה מיהו הואיל ומפליגין בין מפטר נפשה ובין מפטר צרתה ושמואל קאמר סתם חלץ לבעלת גט ולבעלת מאמר וכו' ולא קא מפליג כדפי' אלמא דאפילו היכא דאיכא אחים רבים קא מיירי וסבר דכל היכא דאיכא חליצה פחותה בין מצד היבם בין מצ' היבמה כדפירשתי דהותרה הוא אבל צרתה לא הותרה דאף על גב דשמואל לא קאמר אלא היכא דחלץ לבעלת גט ולבעלת מאמר מיהו פשוט הוא בדבריו שהוא הדין נמי היכא דחלץ בעלת גט ובעלת מאמר לאחת מהיבמות דלא הויא בעלת גט ובעלת מאמר דטעמא מאי סבר שמואל דהיכא דחלץ לבעלת גט ולב"מ דלא הותרה צרתה משום דזיקתה קלישא הא נמי זיקתו קלישא דאיהו שליחותייהו דיבמות קא עבדה איהו נמי שליחותייהו דאחין קא עבד ודוקא בלמפטר נפשה היא דמקילינן אבל למפטר צרתה כי היכי דחליצת היבמה שחליצתה פחותה הואיל וזיקתה קלישא אינה פוטרת צרתה ה"נ חליצת היבם שחליצתו פחותה אינו פוטר את צרתה מזיקת שאר האחין הואיל וזיקתו קלישא דדוקא בלמפטר נפשה הוא דמפליגינן ומקילין אבל בלמפטר צרת' לא מפליגין:

ואפשר שזו היא דעת רבינו יעקב בעל הטורים ז"ל שהביאו דברי הרב ז"ל כתב וזה לשונו והרמב"ם ז"ל כתב יבמות רבות שנפלו מבית אחד שנבעלה אחת מהן בעילה פסולה או שניתן לה מאמר פסול וכו' עד נתן לאחת מהן חליצה הותרה וכו' ודקדק ולא הביא דברי רבינו ז"ל כצורתן שגרסת רבינו מההוא נחלצה אחת מהן חליצה פחותה והוא גורס כדברי רבינו ז"ל נתן לאחת מהן חליצה וכו' והיינו משום שהוא ז"ל לא הביא דברי הרב בכאן אלא לבאר לנו דעתו בדין אשר הזכיר דהיינו בדין שלש אחיות שנפלו לפני שני אחין יבמין ורצה לבאר לנו שבכלל דברי הרב נכלל דין זה שהרב ז"ל מדבר גם כן היכא שהחליצה היא פחותה מצד היבם ולא מצד היבמה וכדפירשתי דהיינו שחלץ לאחת מהן היבם שעשה מעשה ומשום הכי הוא גורס כדברי הרב נתן לאחת מהן חליצה ויש לגורסו נתן בפתח דהיינו שנתן לאחת מהן חליצה אותו היבם שאנו מדברים בו דהיינו היבם שעשה בהן מעשה וגרס גירסא זו כדברי רבינו שהוא ז"ל לא הביא דברים רבים בכאן אלא לבאר לנו דעתו בדין האחיות אשר הוא מדבר בהן כדפרשתי והודיע לנו שמדבריו נראה שהיא פוסק כשמואל וכשנויא קמא ואף על גב דלכאורה נראה דפסק כשנויא בתרא וכדפי' מיהו כדדייקת ביה שפיר נראה דסבר כשנויא קמא כדכתב רבינו יעקב בעל הטורים ז"ל כמו שאפרש לקמן בעזרת האל:

והשתא אתי שפיר טובא מה שכתב הרב ז"ל בסוף דבריו וז"ל שאין חליצה פחותה מסלקת הזיקה מבית זה עד שתחלוץ כל אחת מהן דמשמעות דבריו הוי שאם יבואו לסלק הזיקה מבית זה בחליצה פחותה צריכה לחלץ כל אחת מהן ואף על גב דחליצת כולן פחותה ואין כאן אלא חליצה פחותה מסתלקת הזיקה דחליצה פחותה נמי מסלקת הזיקה כשתחלוץ כל אחת מהן והיינו לומר דאף על גב דחלץ לכולן היבם שחלץ לראשונה שחליצתה פחותה נסתלקת הזיקה מבית זה הואיל וחלץ לכולן אבל אם חלץ היבם שחליצתו פחותה לאחת מהיבמות ההם ואח"כ חלץ יבם אחר שאין חליצתו פחותה לצרתה שלא קדם בה מעשה שאין חליצתו פחותה נפטרה כל הצרות דחליצה שאינה פחותה אף על גב דהויא פסולה פוטרת צרתה כיוצא בה כדפרשתי לעיל ומשום הכי דקדק הרב ז"ל וכתב נחלצה אחת מהן חליצה פחותה וכו' עד או עד שיחלצו כל האחין לראשונ' שנחלצ' חליצה פחות' דהיינו לומר אימתי הן נפטרות כל הצרות בחליצתה של זו שנחלצה החליצ' פחותה כשיחלצו לה כל האחין דבחליצ' פחותה בעינן חליצת כל האחין להתיר צרתה אבל אם חלץ היבם שאין חליצתו פחותה ליבמה שאין חליצתה פחותה אין אנו צריכין לחליצת שאר האחין אלא כולן פטורות ודוקא היכא דחלץ לה האח שלא חלץ לראשונה שחליצתה פחותה דחליצה זו לא הויא חליצה פחותה אבל אם חלץ לה האח שחלץ לראשונה שחליצתה פחותה לא הותרה הצרות דחליצה זו נמי פחותה היא דאף על גב דלא נתן גט או מאמר היבם הזה החולץ לשום יבמה מהיבמות אלו מכל מקום הואיל וחלץ לבעלת גט ולבעלת מאמר גריעה טובה מהיבם הנותן גט או מאמר מהאי קלישא זיקתה טובא ואם יבואו לסלק הזיקה בחליצת יבם זה צריכה שתחלוץ כל אחד מהן דחליצתו פחותה ומדפי' ואף על גב דיבמות אלו מדאורייתא פטורות מחליצה מכל מקום לא פלגינן בין יבם שחלץ חליצה פחותה ליבם שנתן גט לענין לפטור צרתה דבכולהו אינה נתרת אלא היבמה שחלץ לה אבל צרתה לא דרבנן כעין דאורייתא תקון וכדפרשתי:

וכן נמי יש לנו לומר היכא דחלץ בעלת גט או בעלת מאמר לב"מ דלא הויא ב"ג או ב"מ ואחר כך חלץ לה היבם השני דלא הוי בעלת גט או בעלת מאמר דלא הותרו הצרות אלא אם כן יחלצו לה כל האחין שכל החליצות שחולצן לה פחותות הן הואיל ונחלצה תחלה מיבם שחליצתו פחותה קלישא זיקתה טובה וכדפירשתי גבי יבם ולפי מאי דפרישית דמאי דקאמר שמואל חלץ לבעלת גט ולבעלת מאמר מיירי אפילו היכא דאיכא אחים רבים אתיא שפיר ההוא פירכא דפריך בפ"ד אחין לשמואל לפי מאי דמשנינן התם דשמואל לדברי האומר א"ז קאמר ופריך התם בשלמא צרת דרחל לא תפטר וכו' עד צרת לאה אמאי לא נפטרה חליצה מעולה הוא ויס"ג חליצה כשרה הוא והקשו התוספת והא אסור ליבמה משום דאסור לבטל מצות יבמין ותרצו דמ"מ איכא מצות יבמין כצרת רחל וכו' עד ומיהו קשה דמ"מ איכא למיחש דלמא מיית הצרה ואיכא בטול מצות יבמין וכו' וכמו שהזכרנו למעלה ורבינו ז"ל לא סבר כתרוץ התוספת כמו שכתב לעיל ולפירש זה אשר פרשתי דשמואל מיירי היכא דאיכא יבמין שנים או שלשה אתי שפיר דה"נ בחלץ לאחיות וכו' מיירי היכא דאיכא שנים או שלשה יבמין וא"כ חליצת לאה חליצה כשרה היא דאפי' אם ייבם אותו לא קא מתבטל מצות יבמין דהא איכא יבמין אחרים ואין לחוש שמא ימותו דלמיתה דתרי לא חיישינן כדאמרינן התם ואפילו לא יהיו אלא שני יבמין בין הכל מותר ליבם אחד לייבם ללאה ואין לחוש שלא ימות היבם השני וקא בטלה מצות יבמין דהא איכא צרת רחל שהוא מותרת להתיבם אפילו ליבם המייבם ללאה כדפרשו התוספות התם ולמיתת היבם השני וצרת רחל לא חיישינן דלמיתא דתרי לא חיישינן כדפירשת וא"כ חליצת לאה כשרה הוא ופוטרת צרתה הכשרה לייבום כדין כל היבמות שפוטרת צרותיהן ואם תאמר לפי מה שפירש חליצת רחל נמי חליצה כשרה היא דהא מצי ליבמה האח הב' והיכי קאמר התם בשלמא צרה דרחל לא תפטר דחליצה פסולה היא ויש לומר דמאי דחשיב התם חליצה פסולה היינו היכא שחלץ לה היבם שחלץ ללאה דרחל הויא אחות חליצתו דשמואל חלץ לאחיות קאמר דמשמע דיבם אחד חלץ לשתיהן ואם תאמר לפי מה שאני עתיד לפרש דאליבא דשנויא קמא דשמואל אם אפשר לה לחלוץ חליצה כשרה דלא הותרה בפסולה קשה דרחל גופה אמאי נפטרה הא מחליצת אחיו דהויא חליצה כשרה ויש לומר דלמסקנא דקאמר דשמואל התחיל באחיות לא יגמור בצרות קאמר אתי שפיר דלפי זה יש לפרש דמאי דקאמר התחיל באחיות לא יגמור בצרות דאף אי חלץ לצרות האח שהתחיל וחלץ לאחיות לא נפטרו צרות עצמן הואיל וקיימה חליצת היבם השני שחליצתו כשרה והיינו לא נפטרו צרות דקאמר שמואל דאף אם חלץ להם לא נפטרו הואיל והתחיל באחיות וחליצת פסולה ולפי מאי דקא משני רב אשי דטעמי' דשמואל משום דלא אלימא זיקה יש לומר דלדידיה בדנפול בזה אחר זה דאית לן חליצה כשרה לא קמיירי והכי משמע קצת לישנא דחלץ לאחיות דהיינו שנפלו לפניו וחלץ לכולן כאחת בזו אחר זו ואם תאמר ולפי מאי דס"ד דשמואל לדברי האומר א"ז קאמר וקא פריך בשלמא צרת דרחל וכו' אמאי לא פריך ליה דרחל גופיה אמאי נפטרה וי"ל דהאי לא הויא אלא אליבא דשנויא קמא והשתא פריך ליה אפילו אליבא דשנויא בתרא והמתרץ שהשיב לו דצרות דקאמר שמואל צרות דרחל קאמר אליבא דשנויא בתרא קא משני ליה ולפי המסקנא אתי שפיר אליבא דתרי שנויי וכדפירשתי ואם תאמר דלפי מה שפי' דאליבא דשנוייא קמא יש לפרש דמאי דקא משני הכא דשמואל התחיל באחיות וכו' דלא נפטרו אפילו צרות ואף אם חלץ להם קשה דמנ"ל לרבינו ז"ל דהיכא דחליצת שתיהן פחותות דהיינו שנתן גט לשתיהן דשתיהן צריכות חליצה ואין חליצת אחת מהן פוטרת צרתה כדפי' דהא לפי מאי דפרישית לעיל רבינו ז"ל דקדק מהאי שנוייא כדפי':

ולפירש זה שאני מפרש דלא יגמור בצרות דקאמר דאפילו צרות גופייהו לא נפטרו הואיל ואית לן חליצה כשרה אם כן מנ"ל לרבינו ז"ל האי סברא ויש לומר דרבינו ז"ל דקדק שפיר דאליבא דשנויא בתרא דסברא דנפשה פטרה בגרועה ואף אם יכולה לחלוץ בכשרה צ"ל האי שנויא דמשני דשמואל התחיל באחיות וכו' קאמר דה"ק ונפשה פטרה וא"כ לפי פי' זה שפיר דקדק רבינו ז"ל דהיכא דחליצת שתיהן פחותות דשתיהן צריכות חליצה וכדפירשתי ואף על גב דאליבא דשנויא קמא לא מצי לפרושי לה הכי מכל מקום לא אשכחן לה לשנויא קמא דליפליג עלה דשנויא בתרא בהאי סברא ולומר דהיכא דחליצת שתיהן פחותות דחליצת אחת מהן פוטרת את צרתה וא"כ לית לן למימר דשנויא קמא פליגא עליה דשנויא בתרא בהאי סברא הרי שעלו דברי הרב מיושבם על מכונם דאיהו ז"ל פוסק כשמואל בההיא דאחיות וצרות ובעלת גט ובעלת מאמר וצרותיהן וכן נמי בההיא דשלש אחיות שנפלו לפני שני אחין יבמין דהא הוא סובר דחליצה פסולה אינה צריכה חזור על כל האחין והיכא דחלץ היבם שחליצתו פחותה ליבמה אחת מהן הותרה הוא ואף שחליצת אחיו יותר מעולה דלמפטר נפשה לא בעינן חליצה מעולה אבל צרתה לא הותרה וחליצת אחיות חליצה פחותה היא כדפי' הוא ז"ל בפ"ז:

ומשום הכי הרב ז"ל לא הוצרך להביא בפסקיו ההוא דג' אחיות שנפלו לפני שני אחין יבמין שהדין ההוא מבואר הוא תוך דבריו בזה הלשון שכתב יבמות רבות וכו' ובאר לנו כמה דינין בדרך קצרה ולכאור' נראה דאיהו ז"ל סבר כשנויא בתרא דשמואל כדפירשתי ומה שהוצרך להביא ההוא דאחיות וצרות דחלץ לאחיות לא הותרו צרות חלץ לנרות הותרו האחיות כמבואר בפסקיו בפ"ז היינו משום שבא לפסוק כשנויא דמשני רב אשי דטעמא דחלץ לצרות נפטרו אחיות משום דלא אלימא זיקה לשוויא לצרה כערוה ולא כשנויא קמא דמשני התם אליבא דשמואל דקאמר שמואל התחיל באחיות וכו' קאמר גם ביאר לנו הרב ז"ל בההוא לישנא דחליצת אחיות חליצ' פחות' היא שלא יטעה אדם בדברי הרב ז"ל לומר שהוא ז"ל אינו קורא חליצ' פחות' אלא אם נחלצ' בעלת גט או בעלת מאמר הואיל ומעשיו גרמו לו לפסול החליצ' שעש' מעש' שלא היה צריך בו כלל ופיחת החליצ' דהאי חליצ' לא הויא כשאר החליצות הואיל ונפסל על ידי מעש' אבל לענין אחיות שלא נעש' שום מעשה הפוסל אלא שמן השמים אירע הדבר ונפלו לפני היבמין שכל אחת מהן היא אחות זיקתו של כל אחת מהן או שנתן לאחת מהן חליצ' כדי לפוטר' בדין תור' אפשר שהיינו טועין לומר שזו לא תקרא חליצ' פחות' אלא חליצ' פסול' ותפטור צרת' דחליצת שתיהן שוה שיש לנו לדמות חליצות אלו לחליצות אסור מצו' ואסור קדוש' שפוטרת צרתה כיוצא בה כדפירשתי והכא נמי תפטור צרת' שחליצת שתיהן פסולות להכי ביאר לנו הרב ז"ל דחליצת אחיות חליצה פחותה הוא:

ולפי פי' זה אשר פירשתי ואמרתי שהרב ז"ל דקדק בלשונו ויש הפרש בדבריו בין חליצה פחות' לחליצ' פסול' אל תקש' לי מריב"ה ז"ל מגרסת ספרי הדפוס שגורסין בדברי הרב במקום פחותה פסולה וז"ל והרמב"ם כתב וכו' עד או עד שיחלצו כל האחין לאותה שנחלצ' חליצ' פסולה שאין חליצה פסולה וכו' דנראה דטעות נפל בספרים ונוסחת של הרב מסייעני דמה לו לריב"ה ז"ל לשנות נוסחת הרב ולגרוס במקום פחותה פסולה דהא אין לומר שבא לבאר לנו הפך כל מה שפי' ולומ' דאין הפרש בין פחותה לפסולה דלאו נפקא מינה מידי בדין האחיות אשר מדבר בביאורו עד הנה עזרני ה' ופי' דברי הרב ז"ל לפי הנוסחה שמצאתי בספרים ישנים שגורסין למעלה בדין החליצה וז"ל ואם קדמה גט או מאמר וכו' הרי זו נקראת חליצה פסולה ולמטה בדין היבמות גורסין וצריכה אחת מהן חליצה להתירן לזרים וכן הוא גם כן בספרי הדפוס והשתא אתחיל לפרש דברי רבינו כפי נוסח הספרים אשר גורסין בענין החליצה וז"ל שאם קדמה גט או מאמר שנקראת חליצה פחותה ולפי הנוסח שכתב בעל מגיד משנה בדברי הרב שכתב שהנוסח' הנכונ' היא וצריכה כל אחת מהן חליצה להתירן לזרים ואומר שלפי זאת הנוסחא דעת רבינו לפסוק כרב דנראה לומר דרב פליג עליה דשמואל בההיא דאחיות וצרות במאי דקאמר חלץ לצרות נפטרו אחיות ורב פליג עליה וסבר דאם חלץ לצרות לא נפטרו אחיות הואיל וחליצת הצרות פסולה וכן נמי אם חלץ לצרות לא נפטרו ב"ג או ב"מ הואיל וחליצתן פסולה היא דהא רב סבר כרבה בר רב הונא דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין ולא קא מפליג בין היכא שחליצת היבם החולץ מעולה משל חבירו לבין היכא שחליצת היבם החולץ פחותה משל חברו אלא אמרינן כל היכא שהחליצה היא פסולה צריכ' חזור ואף שחליצת אחיו יותר פחותה דהא רבה בר רב הונא לא אמר במעולה וגרועה אלא תלה שרש דבריו בפסלות החלוצה דכל היכא שהחליצה פסולה צריכה חזור וא"כ כ"ש שצריכה לחזור על כל הצרות דהא אליבא דשנויא' בתרא דמשנינן אליבא דשמואל מקילו טובא בחליצת אחין לענין חזור מחליצת הצרות דבחליצת אחין פוטרת היבמה את עצמה מזיקת כל האחין בחליצת אחת מהן ואינה צריכ' חזור באחין וחליצת הצרות צריכה חזור ואפי' לשנויא קמא דמשנינן אליבא דשמואל דאמרינן דכי היכי דבעי שמואל חליצה מעולה בחליצת היבמות כדי שתפטר צרתה בחליצתה ה"נ בעינן חליצה מעולה ביבמין כדי לפטור היבמה את עצמה מזיקת כל האחין וא"כ אליבא דרב לא מצי למימר דהואיל ורב סבר דחליצה פסולה צריכה חזור באחין כל שכן שצריכה חזור בצרות דהא אליבא דהאי שנויא חליצת הצרות וחליצת האחין שוין הם לענין חזור נהי דלאו כ"ש הוא מ"מ אית לן למי' דכי היכי דסבר דחליצה פסולה צריכה חזור באחין ה"נ סבר דצריכה חזור בצרות דשוין הם ולפי מה שאפרש בע"ה דלשנויא קמא נמי יש לחלק בין חליצת האחין לחליצת הצרות א"כ יש לנו לומר דהואיל ורב סבר דחליצ' פסולה צריכה חזור באחין כל שכן שצריכה חזור בצרות כדפי' ואין חליצת אחת מהן פוטרת צרתה ואף שחליצתה מעיל' משל צרתה ופליג עליה דשמואל דסבר חלץ לצרות נפטרו אחיות ועל דרך זו כתב הרא"ש בשם הראב"ד ז"ל כדי לפרש דברי הרי"ף שכתב בסתם דהלכתא כשמואל ולפי משך לשונו נראה דקאי במאי דקאמר שמואל חלץ לאחיות לא הותרו צרות וכו' וכתב עליו הראב"ד האי פסק כשמואל לא צריכה אהא מילתא דהא ליכא פלוגתא עילויה אלא וכו':

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה