רדיפי מיא· רבי יהודה ליב אדל
שורש לשם
לשם. שבו. אחלמה. אודם. פטדה. ברקת. נופך. ספיר. יהלום. תרשיש. שוהם. ישפה.
א לשם כתב ר' יונה, כי נקרא בערבי אלגז“י טופצו בלע”ז, ע"כ.
ב שבו כתב הרד"ק, שנקרא בערבי אלסבג.
ג אחלמה כתב הראב“ע בשם החכם הספרדי הנזכר, שנקרא אל חלמא. והוא אבן שכל מי שהוא [שם] האבן ההיא באצבעו, עולה ורואה חלומות ע”כ.
ד אודם הרד“ק בשרשו [א”ה, שורש אדם] נקראת כן האבן, לפי שהיא אדומה, וענינם ידוע ע“כ. השר אברבנאל כתב (ישעיה נד). כדכד, היא אבן אדומה הנקראת רובינ”ו, והיא אבן יקרה יותר מן הספיר כו', ע“כ. ואפשר שהיא נקראת בשני שמות, וסימן לדבר, הרובינ”ו, ניתן להיות לראובן, לשון נופל על הלשון.
ה פטדה כ' הרד“ק [א”ה, שורש פטד] כי היא אבן ירוקה. וכתב ר' יונה כי היא הנקראת בלשון ערבי זמר“ד, ע”כ. אמנם האנקלוס ויונתן תרגמוהו ירקתא, ושם [זמרד] (למור"ד), פירשו על נופך.
ו ברקת, כתב הרד“ק [א”ה, שורש ברק כי היא] אבן יקרה צהובה כמו זהב, ונקראת כן, לפי שהיא [מבהיקה] (מברקת) כמו הברק ע“כ. ולדעתנו [ספר אפיקי יהודה ח”א עמוד שס“ג] (דרוש נחל הבשור ט"ז) הוא שם אקדח. וז”ל מוהרי“א שם ישעי' (נד ב), אקדח, אבן יותר יקרה מכדכד, הנקרא בלשונם קרבוקלי, שהיא מאירה בלילה כמו גחלי אש, ע”ש. וכתבנו שם על הגליון [א“ה, בעמוד שס”ג] בשם השלטי גבורים, כי נתנה האבן הזאת לשבט לוי, להיות כי הם לומדים משפטי ד' ותורתו לישראל כו‘, והתורה גם כן נתנה בקולות וברקים גו’ ויצאה התורה מתוך האש כו' ע“כ. מסכים מאוד למ”ש, ושיהיה לאבן הזאת שם משותף כפלים ברקת, גם אקדח.
[א“ה, המחבר מזכיר כאן את הגהתו שכתב בכתב ידו על גליון ספר אפיקי יהודה בשם ספר שלטי הגיבורים (לרבי אברהם הרופא), ומכאן ראיה ברורה שההגהות בכת”י בשולי ספר אפיקי יהודה (שזכינו להוציא לאור בשנת תשנ“ט מתוך עותק הספר מהדו”ק שנת תקס"ג) הם מאת המחבר].
ז נופך פירש הרד“ק בשרשו, [שהיא] אבן מהאבנים יקרות והיא שחורה. ודבריו לקוחים מדברי הגאון. והגאון סמך פירושו זה על מאמר ותשם בפוך עיניה (מלכים ב ט ל). וסובר כי נופך הוא פוך, וכ”ד רש“י (ישעיה נד יא). אולם כבר השיב ע”ז הראב“ע ז”ל, שלא יתכן לומר כי נו"ן לא תהיה שרשית. והירושלמי תרגם נופך, כדכדינא. וגם זה איננו נכון, שהרי הכתוב (יחזקאל כז טז) אומר בנופך ארגמן ורקמה ובוץ וראמות וכדכד.
ח ספיר ז“ל הראב”ע פרשת משפטים, אמר הגאון [רס“ג] כי ספיר, לבן, וראייתו, (שמות כד י) לבנת הספיר. ואינו רק אדום, והעד, כי מנהג הלשון לכפול הטעם במלות שונות. והנה כתיב (איכה ד ז) זכו נזיריה משלג, צחו מחלב. והנה הטעם כפול, אדמו עצם מפנינים, ספיר גזרתם. והנה ספיר כמו פנינים כו', ע”כ. ומוהרי“א אמר, כי ספיר הוא נעדר [המראה] (המראים) זך ובהיר, והשיג על ראיות הראב”ע ע“ש. והרד”ק בשרשו [א“ה, שורש ספר] אמר ע”פ הדרש [איכה רבתי], כי הוא האבן שקורין דימאנ“ט, ע”ש.
ט יהלם הראב“ע פרשת תצוה [א”ה, הובא ברד“ק שורש הלם] כתב וז”ל, חכם גדול ספרדי אמר כי יהלם הוא הנקרא אל מאס, שהוא שובר כל האבנים ונוקב הבדולח, מגזרת הולם פעם (ישעיהו מא ז), ע"כ.
י תרשיש כתב הרד“ק [א”ה, שורש תרש, אבן טובה], עינו נוטה לעין התכלת.
יא שוהם כתב הראב“ע פסוק הנזכר, אבן השוהם לבנה, ובארמית בורלא, ולשון ישמעאל [אל בלור] (בלאור) כו' ע”ש.
יב וז"ל השלטי גבורים, [לר' אברהם הרופא, דפוס מנטובה שע“ד], השוהם או הסמראלד”ו כו‘, אין בכל האבנים צבע שייטב בעיני האדם יותר מצבע האבן הזה כו’, וגם הוא מתנגד לבעילת האשה, ואם יהיה ביד האדם כשבא עליה יתפוצץ. ואמרו שיועיל לזכירה ולעינים, ושיהא מלמד לשון האדם להליץ ולדבר בחכמה, ולהבין החידות הנעלמות כו‘. והנה האבן הזאת נתנה ליוסף, מפני שהיו לו עינים טובות לראות ולהכיר, והיתה לו ג"כ זכירה [מעלייתא] כדכתיב, ויזכור יוסף, וגם מפני שלא רצה לבוא לידי חטא ובעילת זנות כו’, [ועיין ספר אפיקי יהודה ח“א עמוד שס”ג] ע"ש.
יג ישפה כתב הרד“ק שורש שפה, כי הוא האבן הנקראת בלשון ערבי אליסף, והוא קרוב ללשון העברי ע”כ.
יד והמתבאר בדברי האברבנאל אודם רבינ“ו, פטדה בליי”ש, ברקת קורבינקל"ו, ושלשתם ממין אחד. רק שיתחלפו בצבע וזוהר בפחות ויתר.
טו נופך ספיר ויהלום, שלשת אלה הם מיני דימאנט“ו, והיותר חזק הוא יהלום. לשם, אטומשט”א. תרשיש, טורקונ“א. שוהם, קרושיא”ל. ישפה, גאשפ"ה. עיי' עליו שיתן לפי דעתו אבן ואבן מענין השבט שנחקק עליו.