רדיפי מיא· רבי יהודה ליב אדל
הקדמת בני המחבר זללה"ה
הן מאז כאשר זמותי להעלות על מזבח הדפוס את ספר הנחמד הלזה של מר אבא ההג' ז"ל, סבותי אני ולבי אף רוחי בקרבי אם אערכה הקדמה לפניה או לא. למה שידענו כי כותבי הקדמות והסכמות בחבורי זולתם, יפרדו לשני ראשים בענין תועלתם. אם להודיע פאר המחברת ועניניו, מעלת הספר ואפניו, או להשמיע עלוי תהלות המחבר במעשה תקפו ופרשת גדולתו בתורתו וחכמתו.
והנה שתי אלה הם אתנו אך למותר. כי מחבר זה הספר כבר יצא בעולם טבעו, ומי האיש אשר לא שמע שמעו, גדול ביהודה ובישראל נודע, עמוד התורה והמדע הוא גיהו ה“ה כבור א”א אדמו' הרב הגדול בישראל רב פעלים מקבציאל החריף לאמתה של תורה בפלפול וסברא, תפארת החכמים נזר השלמים ראש הדרשנים המפורסם בישראל גדול שמו כש“ת הוא ר' יהודה ליב הלוי עדי"ל מגיד דבריו ליעקב בק”ק סלאנימא, שמה דרש טוב לעמו באמירה נעימה.
ובעודנו היה עול ימים שמו נודע למרחקים נשא עד שחקים כי הוא האדם הגדול בענקים, וכבר נתפשט אשורו וכל העם נהנים מאורו. שמו נודע בשערים אשר [האיר] (הארה) עינים בספריו היקרים בחריפות וחריצות בשמעתתא ואגדתא שפתותיו שושנים נוטפות מור, שבעתים מזוקקים כראי מוצקים, נראים דברי רבי יהודה במחנה העברים בכל פנות ועברים.
ואם לשבח הספר לתמכו ולסעדו ולספר הודו, הלא כל הרואה יראה כי הוא חותם תכנית מלא חכמה בתורת ה' היא יפה אף נעימה, וכל הקורא אותו יתמה על החפץ ועל התשוקה אשר על ספר חוקה. חיך הטועם יאמר לי לי רזי לי רזי לי. ואם כן, לאיזה תכלית תרפס בדברים, ומה ימריצו המאמרים. כה דמיתי וכן היה בדעתי.
אמנם רעיוני השיבוני וסעיפי יענוני ויאמרו לי הלא ידעת אם לא שמעת דבת קצת אנשים אשר אין דעתם נוחה בעשית ספרים חדשים. וכאשר ראה או ידע כי נדפס ספר חדש בדרך הדרשותיי (או על שמות נרדפים), יערוך אותו כמוהו כמוהם תואר אחד להם, ויאמר למרעהו אשר רעה לו, הלא רבו כמו רבו ספרי החדושים ודרושים לאיש איש ממלאכתו אשר המה עושים. גלל כן מורשי לבבי אלצוני ועל פועל ידי יצווני להשיב להם לעומת דבריהם לאמור, במה יוודע איפוא הבדל המחברת הנוכחיי במהותה ואיכותה ביתרון מעלתה מדרכי הדרושים זולתה, אשר גם הם יענו ויאמרו כי אף אחר רבות המחברים למיניהם ואישיהם הם ושינויהם, ראוי הספר הנחמד הלזה להוציאו לאור להגדיל תורה ולהאדירה.
פתוני רעיוני ואפת, ואען ואומר, הדור אתם ראו כי העת עינינו ראו את אלקים גם בגלות החיל הזה אשר כבוד התורה הולך ודל כו' ואין מקים. ויעש אלקים את המאורות הגדולים לממשלת והיו לנו לעינים להרים קרן התורה בכבוד, זה יכתב ידו דברי אלקים קדושים להודיע לבני האדם איכה יעבדו דרך ה' ותורתו. זה יתן קול ורבים ישיב מעון וכושל יקימון מיליו, למשוך לבות בני אדם אל חכמת הדרש והאגדה.
אמנם בזה נחלקו המון הדרשנים לחצי, כי אם זה הדורש המשמיע תורתו לרבים יעמיס בדברי חכמים וחידותם בהם ובמה שבתוכם כוונה ראויה למי שאמרה, וילטוש עיניו להעמיק להורות בה ענין נכבד ויקר משבצות זהב לבושה. ועם כל זה יש לה קצת עם נגליהם אינה רחוקה מחלק הפשטניי. וכל העם הרואים והשומעים איך הוא מגלה דברים המכוסים בשטחן העליון והדברים מוקשים. והוא ישים לה מעטה תהלה, תוכם רצוף כוונה שכלית עולה בקנה אחד עם הפירוש הפשטני, אז יחרדו המקשיבים לקולו, ולעומתו ברוך יאמרו לו.
אבל אם זה הדורש הוא אחד מן המצפצפים והמהגים, והמה טחי תפל מצד הלשון ומצד הענין. וילבשו מלבושיהם בלויי הסחבות וישטחו עליהם הרפות, והאבני נזר אשר תוך דרשות דרשו בעלי התלמוד משובצות, ימיר אותם באבני גיר מנופצות, והמה פניהם (פני הענין) יקלקלו בכוונה מוזרת אל השכל הישר. אז את זה לעומת זה יחלקו גם העם השומעים לחצי, הללו שוחקות והללו עוצבות. כי האיש אשר אין לו חלק בבינה וחכמת מה לו, יקבלהו ממי שאמרו כפי אשר יעמס לו הדורש המוצב נגדו ולא יבחין אל מהדורי מלו אם זך ואם ישר פעלו, למה שאשוריו מעדו מהנתיבות אשר מכללי הדקדוק חצובות. אמנם אם יש בין עדת השומעים איש משכיל, אשר מגמת ענינו להשקיף אחר עומק פשוטו של מקרא, ובשמעו איך דרושיו רחוקים משטחיות הכתובים אשר עליהם דבריו סובבים, ולנוכח טעמי המקרא ושרשי המלות המה מנגדות ומקבילות, על כן אין דעתו סובלתו וללבו אינם עולות, והמה אצלו בלתי מקובלות.
אולם מה טובים לנו דעת הראשונים אשר הערו לנו רבותינו הקדמונים ודרשו לנו את התורה בפנים יפות, דבריהם בחונות וצרופות, אין זר אתם במדרשיהם דבש וחלב תחת לשוניהם, הלא המה החוקרים התורניים האמונים עלי התורה והחכמה, ארבעה מטיבי לכת. האחד המיוחד ה“ה גאון עוזינו רבינו הגדול החכם האלקי הר”ן ז“ל בשנים עשר דרשות שלו. ומשנהו ה”ה הרב הגדול נר ישראל החכם האמתי מוהר“א אשכנזי זללה”ה בספרו מעשי ה' ויוסף לקח. והשלישי הוא הרב הגדול חכם נאמן וחוקר אלקי מוהר“י עראמה בספרו עקידת יצחק. והרביעי הוא הרב הגדול החכם המפואר השר הנכבד מוהר”י אברבנאל בפירושו על התורה ונביאים. הם המה גילו לנו דעת התורה לדרוש כהלכה בארבעה פנים לאחת. ומן אז חדלנו לראות אם יש אחד אשר ילך בעקבותם ובנועם שיחתם.
אמנם לא אלמן ישראל בכל דור ודור מחכמיו ודורשיו, עד אשר זכינו גם היום בדורותינו אלה ת“ל אשר שלח לפניו את יהודה להורות לעם הדרך ילכו בה, אשר דרך בנתיבותם ובמסלול אורחותם, ה”ה כבוד אאמ“ו הרב הגדול בדורו החכם הכולל תורת אלקיו בקרבו המפורסם בכל התפוצות ישראל מוה”ר יהודה עדי"ל זלל"ה.
בעודנו חי עמנו יצאו קווי אורו במרחבי ארץ ומלואה. אוזן שומע מוסרו אם לבו לב אבן, תמס יהלוך ורוח נכון חדש בקרבו. לב מבין פליאות חדושיו נפשו אוותה לדבריו כביכורת התאנה בראשיתה, עד הגדיל בספריו מאוד, יגידו באיים צדקם ועל פני כל העם יכבדו. הוא החזיר עטרת תפארת התורה ליושנה. דרשותיו מיוסדים על אדני היראה והאמונה, הדרש והפשט אחיות הנה, והמה מסובבים והולכים ע"פ פשטות הפסוקים, כי הוא היה מגדולי המדקדקים ידיו היו בכל מושלות יחדיו לו חוברו. אין חכמה אשר לא חזה עינו ולא שגבה דבר ממנו. מוכתר בשלימות הלמודיות טבעיות הגיונות והגות לבו תבונות. פיו ידבר חכמות במליצות נשגבות ורמות.
כי הוא היה מילידי עיר מלאה חכמים וסופרים ק“ק זאמושטץ יע”א, היא העיר המפוארה אשר מעת נוסדה בניות ברמה אך אנשי דעת שכנו בה, גבורי לב בתורה וחכמה. ומנעוריו כאשר קבל עליו דרכה של תורה היה אמון מוצנע אצל גאוני הזמן דלשם רבני גדולי המדינה, ולא אחד בהם הרב הגאון המובהק המפורסם בדורו מוהר“ש (ר' שלמה מחעלמא) ז”ל בעל מרכבת המשנה. ומשם החל זרוח שמש תורתו הולך ואור על פני תבל, כולם ינהרו אליו לשמוע תורתו רבים השיב מעון בתוכחתו.
ויהי בן ארבעים שנה, אווה למושב לו תוך אמוני עם סגולה עיר נאוה תהלה, ק“ק סלאנימא יע”א. שם דרוש דרש ר' יהודה סמוכים וקרובים לאמתה של תורה. ומידי שבת בשבתו את הכל בעתו, זה שלושים שנה. מאס בבצע מעשקות שנא עדת חנפים. למד ולימד עם תלמידיו גדולי התורה ומביני מדע, עד אחר מלאת לו שבעים שנה, ויגל את מסך יהודה. הוי אדון והוי הודו על השמים כבודו ואת ישרים סודו.
מי כמוהו מורה ומרווה כל צמא ועיף מתועלותיו רבים ישתו בגן אשר ברכו ה' ממים רבים בשלחו, הוא ספרו הנחמד מפז, המתואר בשם אפיקי יהודה הראשון בביאור מקראות ומדרשי חז"ל הנאמרים באמת בנתיב ודרך הקודש על פי מהלכי הקדמונים. שם יורד לעומקה של הלכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. יזל מים מדליו בספרו מי נפתוח אשר הואיל באר תורה חתומה סדר טהרות, וידיו רב לו לבאר כל דבר הקשה. בארץ לא עבר בה איש במחוקק במשענתו חפר ומצא מקום נהרים יאורים, יפוצו מעינותיו חוצה מים טהורים.
אמנם עתה חשך השמש (כנוי להרב ז"ל המשפיע אורו לזולתו כמו השמש) בצאתו, וירח (כנוי להתלמידים היושבים לפניו, המקבלים זיו כבודו כמו הירח) לא יגיה אורו.
ועל כיוצא בזה נאנח הדרשן האלקי במדרש חזית (שיר השירים רבה א יד ב) על מאמר אשכול הכופר גו‘, מהו אשכול, איש שהכל בו כו’ מקרא משנה תלמוד תוספתות אגדות כו' אתה נוטלו מאתנו [וממשכנו].
ועל דרך זה היה בדורנו ר' יהודה הלוי ז"ל, כלול כל השלמות ונחה עליו רוח חכמה ובינה רוח כו'. בעודו בחיים היותו, איש כי יחטא, במליצתו הזהובה. [חסר].