רבינו גרשום על מנחות· גרשום בן יהודה
דף פג:
מנין למותר הפסח. שאם הפריש פסח ואבד והפריש אחר תחתיו ואח"כ נמצא הראשון זה הוא מותר ומנין שיקריב שלמים:
לדבר הבא מהצאן ומן הבקר. היינו שלמים דבר הבא מן הצאן. זהו פסח:
כשב לרבות את הפסח. דבא מן הכבשים:
לאליה. דגבי כשב כתיב אליה:
ושלמים הבאים מחמת פסח. היינו מותר הפסח:
לימד על העז על הפסח הבא מעז שאין טעון אליה כעז. הפסיק הענין למעט מאליה:
וצריכי הני תלתא קראי למילף דמותר פסח קרב שלמים:
אבל עיברה זמנו. זמן שחיטה ולא עיברה שנתו דחזי לפסח שני בי"ד אייר אימא לא יהא קרב שלמים:
אבל לא עיברה לא זמנו ולא שנתו. כגון דאבד זה והפריש אחר תחתיו ושחטוא) ונמצא הראשון ועדיין לא עיברה זמנו זמן שחיטה דאפי' לפסח ראשון נמי חזי:
אית דמפרש לא עיברה זמנו ולא שנתו דמתו בעלים קודם שחיטתו דאפי' לפסח ראשון חזי אימא לא יקרב שלמים קמ"ל:
סליק פירקא
ואפי' מן העלייה. מחיטין ישינים שבעליה:
והאי תביאו מבעי ליה כדאמרי' בפירקין דלעיל שכל מה שאתה מביא ממקום אחר כזה:
שתהא חדשה. כלומר שיקריב שתי הלחם קודם לכל המנחות שיביא מן החדש אבל שתי הלחם אפילו מן הישן:
עד כאן לא פליגי תנא דמתניתין ותנא דברייתא אלא בחדש: