רבינו גרשום על בכורות· גרשום בן יהודה
דף כח:
מתניתין נמי דיקא דקניס ר' מאיר. דקאמר הואיל ונשחט שלא ע"פ מומחה אסור אע"ג דהשתא הוי מום קבוע:
לאכחושי סהדי. כגון דהשתא לאחר מיתה מיתחזי מום קבוע. ואתו סהדי ואמרי דודאי כי האי גוונא חזיניה קודם שנשחט:
דאי אמרת דכולהו משתני הוו סהדי שקרי ואסור הבכור:
בא ואראך. אלמדך:
לימא תנן סתמא כר' מאיר. כלומר דאע"ג דמתחזי השתא אחר שחיטה מום גמור אפילו הכי יקבר היינו כר' מאיר דקניס:
לא בדוקין שבעין ודברי הכל. משום הכי יקבר דמשתנין:
משלם רביע לדקה. ואית דאמרי משום הכי משלם מחצה ולא יותר דהוי ממון מוטל בספק הואיל ואיכא דוקין דלא משתני. למ"הא) ומחצה לגבוה משום דאמרינן דמשלם דמי בשר בזול:
מ"ט. להאי מחצה:
דזה בהמה גסה מפסידו הרבה הילכך משלם הרבה מחצה:
וזה. בהמה דקה דהפסדה מועט דאינה גדולה כ"כ משלם רביע:
אי הפסדה מועט לשלם לפום פסידה. כלומר מחצה מההוא מועט ומאי שנא רביע:
לא משום קנס מגדלי בהמה דקה. דאסור לגדל בהמה דקה בא"י:
ועסקינן דהאי בכור של בהמת כהן הוא והוא גידל הבהמה דקה:
ואם היה מומחה. לרבים דלא טעה אלא בשקול הדעת פטור מלשלם:
דדאין דינא דגרמי. בב"ק בפרק הגוזל עצים. והאי גורם בדבורו לאבד ממון:
שנשא ונתן ביד. שנטל בידים מזה ונתן לזה. ולא גורם הוא אלא גוזל:
כגון שהיה לנתבע משכון בידו של תובע ונטלו הימנו ונתנו לזה:
דאגע בהו שרץ. בידים:
טיהר את הטמא. כגון שנטל פירות טמאין ואמר טהורין הן ועירבן בפירות חברו דקא עבד בידים דהפסיד פירותיו:
האם. בית ולד שלה:
והאכילה לכלבים. דאמר דטרפה היא:
הלכה חמורך טרפון. כלומר הפסדת חמורך. כלומר שתפרע לו חמורך תחת פרתו שהפסדתו:
ותיפוק ליה. דפטור מלשלם משום דטועה בדבר משנה חוזר דתנן ניטלה האם שלה כשרה:
אין שוחטין על פיו. דאיכא למימר בשביל שכר שנוטל מתירו: