רבינו גרשום על בבא בתרא· גרשום בן יהודה
דף נד.
דפשח דיקלא. שעוקר קצת הענפים של דקל של גר:
אדעתא דדיקלא. אם לצורך הדקל מתכוין שיגדיל יותר וישביח הוי חזקה וקני:
אם לצורך חיותא. להאכיל הענפין והלולבין לבהמתו לא קני הדקל:
דזכי זכיא. שמכבד ומזכי את השדה אדעתא דארעא כדי שתהא נוחה לחרוש ולזרוע קני:
אבל אם אדעתא דציבי. ללקט העצים להסקה לא קני:
דתקיל תיקלא. למשוי קרקע השדה:
אדעתא דארעא. שתהא נוחה לחרוש ולזרוע קני:
אדעתא דבי דרי. לחבוט שם חטים:
מוליא. תל:
נצא. חריץ:
שקל מוליא במוליא. שנוטל ראש המוליא ונותן סביב התל כדי להרחיבו. נצא בנצא שנוטל מצידי הגומא ומשליך למטה בקרקעית' כדי להשוותה ולהרחיבה א) היינו אדעתא דארעא. ב) כמו אמת המים שמשקה בכל השדה:
פתח תרי בבי. שפעמים סוכר האחד ומוציא המים באחר היינו אדעתא דכוורי:
בתפשיחא. בנכסי הגר ולא היתה לנקות כל האילן ביחד אלא כדאמר לעיל:
אתא חד גברא רפק ביה. חפר תחתיו שעידרו כמו שחופרין תחת האילנות:
אלא בצורתא. בציור שצייר בכותליה:
המסוימת. המסומנת שניכרת בין השדות שהמצרים גבוהין סביבה והיא של גר:
ניכוש. חפירת יד: