רב פנינים על משלי· רבי משה אלשיך
פרק יב · פסוק כז
לדברי המפרשים שלא תחרוך הרמיה את הציד מהראוי יאמר לא תחרוך אך באומרו יחרוך אחשבה יחזור אל הציד והענין בל יאמר איש אצבור כעפר בצר גם שיהי ברמיה ולא בהתר כי אח"כ הציד אשר אצוד בה הוא ההון יחרוך וישרוף ויבטל את הרמיה כי אעשה צדקה מצדי אשר צדתי ויהיה הזכות שורף הרמיה הוא העון ומאבדו וישאר הזכות כי לא כן הוא כי הנה לא יחרוך את הרמיה צידו כי עון עצמו אינו נמחק ולא בלבד הציד עצמו כי הלא היא מצוה הבאה בעבירה כי אם גם והון אדם יקר חרוץ שיהיה לו גם הוא לא יספיק לחרוך את הרמיה בגשם נדבות שיעשה בו: