רב פנינים על משלי· רבי משה אלשיך
פרק יא · פסוק יט
והטעם הוא כי כן צדקה לחיים כלומר כן כזורע הזה שמפזר ומכסה היא הצדקה הנותנת חיים לעושיה ולכן העושה כן לא יחשד ואם חס ושלום עם עשותו כן כונתו רעה להיות מרדף רעה להורות חסידות למען יבטחו בו ויחמוס ויעשוק אז הצדקה ההיא עצמה שעושה תהיה לו קטיגור ותגרום לו מות כי תחת היותה לחיים תתהפך לו למיתה וזהו למותו: