רב פנינים על משלי· רבי משה אלשיך
פרק ב · פסוק ו
וכי תאמר בלבבך הלא תלית הדבר בבחירתי בשתי אלה והלא ידענו כי גזרה היא מפיו יתברך טפה זו מה תהא עליה חכם וכו' ע"כ אודיעך קושט אמרי והוא כי ה' יתן חכמה מתת ה' לראוי אליה ומה שהוא מפיו ע"י גזרת הלידה חכם או טפש אינו החכמה עצמה רק מציאות דעת ותבונה הוא לב חכם מוכן להשכיל ועוד יד איש נטויה להטות תבונתו על התורה ועל העבודה או לעשות בכל מלאכה מכל מלאכות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם בעה"ז כחרש וחושב ורוקם ומורם מהם כיוצא בהם וזהו מפיו דעת ותבונה: