אור ברסלב

ראשון לציון על שיר השירים· רבי חיים בן עטר

פרק ב · פסוק ה

פסוק ד

סמכוני באשישות כו' נראה לומר אם ירצה ה' ב"ה דע כי אז כאשר יעבור השעשוע ונשארים הנשמות מאותו רוב השעשוע מתעלפים כאמור בדברי הזוהר אז אם ימנעו מהשעשוע לחלוטין יש להם צער גדול כשעת יציא' נשמה לזה צועקים שישארו להשתעשע באופן שיהיו יכולין להביט אל האלקים כמציאות החולה שלא יוכל לאכול אלא דבר מועט והמציאות הוא שיביטו אל אורו יתבר' באשישות כמתוך אשישות כמו שתא' ע"י מסך לז"א סמכוני עשו לי סמיכה לא שלא יביטו ח"ו אלא באשישות שיוכלו להביט באופן שיוכלו לסבול והנה לפי מה שפי' לך ד' דברים ביין לזה שלל ב' מהם והם הסוד שהוא עומק הענין והדרש שהיא השמחה ולא נשארו אלא ב' הפשט שהוא האכילה והרמז שהוא הריח וזה הוא שאמרה רפדוני בתפוחים כי התפוח יש בו ריח ואוכל ואינה רוצה אלא ב' בחינות והטעם כי חולת אהבה אני ואינה יכולה לסבול אלא שיעור המחיה והריח כי חלק הסוד קשה עליה להיות חולה וגם השמח' אין לה כח הסבל אלא לשיעור זה. וחזר לומר אופן השעשוע ורוב האהבה שהיה לה עד שהיתה חולה ממנו:

תוכן העניינים

ראשון לציון על שיר השירים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה