ראשון לציון על שולחן ערוך יורה דעה· רבי חיים בן עטר
הלכות כבוד ת"ח · סימן רמג
סעיף ב
וחייבין בני העיר לפרוע המס בשבילם כו'. ומכאן אתה למד דאפי' אמר המלך בענין שיתנו החכמים חלקם שחייבין הקהל לפרוע בעדם מה"ט לא הוצרך מרן לכתוב דין זה ונראה דדוקא כה"ג שהמס נתון על הכלל אבל אם הטיל על החכמים לחוד סך קצוב שפטורים הקהל מלפרוע בעדם אם יש להם ממה לפרוע דהא טעמא דמפטרי ת"ח ופורעים בעדם הוא דתלינן לומר אין פורענות באה אלא בשביל ע"ה כדאי' בפ"ק דבתרא דרמי כלילא טבריה וערקו כולהו ופקע כלילא כשהלכו כל ע"ה ואמר ר' ראיתם שאין פורענות באה אלא בשביל ע"ה והגם שהמלך אומר בפי' שיפרעו החכמים חלקם עכ"ז מעיקרא לא באה הפורענות אלא ברשע ע"ה דבהדי הוצא לקי כרבא אבל כשמטיל המלך מס על החכמים בפי' בלי תערובת ע"ה שאומר שפ' ופ' יתנו כו"כ ליכא האי טעמא ולא יפרעו עליהם הצבור אלא דצריך לתת לב לדעת דהיכא שהמלך לוקח הכרגא דגולגלתא מאת כל איש כמשפטו הקצוב ואינו לוקח מהכללות אם שוה דינו למה שכתבתי לאם הטיל המלך סך על הת"ח לחודייהו דאין חיוב על הצבור לשלם עליהם ה"נ בנדון זה כל א' וא' הוי כאלו המלך הטיל עליו קצבתו לבדו ונראה כי בנדון זה נמי פטורין הקהל מלפרוע בעדם והראיה ממאי דאי' בש"ס מההיא עובדא דכלילא דערוק ופקע וא"ל ר' ראיתם שאין פורענות באה אלא בשביל ע"ה דוק מינה דכל מין דין הת"ח הם תפוסים דליכא האי טעמא הא כל אפייא שויין וגם כל הנהו הוכחות דמייתי הש"ס התם מדאוריתא ודנביאי ודכתובי כולהו משמע דפטורא דחכמים הוא מצד כי לאו בר הכי נינהו מהמלך כי ה' נותנם לחן ולחסד בעיני המלך והשרים קרא דאף חובב עמים כל קדושיו בידיך כו' משמע דה' ב"ה אינו נותן לעמים לשלוט בהם וקרא דגם כי יתנו בגוים וכו' וקרא דבלו והלך ג"כ דריוש ציוה עליהם הרי דזכותם מהמלך והשרים הוא ולזה כל מה דרמי הגוים על הכללות תלינן דלא קאי אדידהו דת"ח ופטורים כנז' אבל אם הוא המלך והם השרים שלטי למרמא עלייהו באנפי נפשייהו והם בעלי בחירה או מאיזה טעם שיהיה פשיטא דאין חיוב על הקהל לפרוע בעדם ולא מיבעיא להרמב"ן ור' חננאל והר"ן דקיימי בשיטה אחת לחייב ת"ח לפרוע מס הקצוב אגולגולתא כאשר אעתיק לפניך דבריהם בסמוך בס"ד אלא אפי' להרמב"ם והרא"ש שהקילו על הת"ח מלפרוע אפילו כסף גולגולתם יודו בנדון זה דחייבין לפרוע הת"ח. הרמב"ם כתב בפ"ו מה' ת"ת וז"ל אין מחייבין אותם ליתן המס בין מה שהוא קצוב על בני העיר בין מה שהוא קצוב על איש ואיש עכ"ל. משמע דוקא שהצבור הם הלוקחים ביניהם מכל איש ואיש הוא דקאמר דפטורים אבל אם המלך וזהרוריה הם הלוקחים מכל איש כסף גולגלתו לא קאמר הרמב"ם לחייב הצבור לפרוע עליו למי שתופסו דא"כ הכי היל"ל וחייבין הצבור לפרוע עליהם כו' ולא שיאמר פטורים כו' משמע דהפטור יספיק לדין זה וזה לא הוי אלא אם בעלי דינם הם הקהל ודוק וגם ממה שכתב הרמב"ם בפי' המשנה וז"ל וכבר הורה רב יוסף הלוי לאיש שהיו לו גנות ופרדסים שהיה חייב בעבורם אלפיים זהובים ואמר שיפטר מתת בעבורם דבר מפני שהיה ת"ח עכ"ל. נראה ג"כ לדייק כמו שדייקנו במה שכתב בי"ד מדקאמר שיפטר כו' ואל ישיאך לבך להוכיח הפך דברים ממה שכתב הרמ"ס ז"ל שם בפי' המשנה וזה לשונו וזהו דין תורה כמו שפטרה התורה מחצית השקל מהכהנים וכו' ע"כ דמשמע דהוי דומיא ממש דמחצית השקל דהגזברים נפרעים מכל א' מחצית השקל שלו ובדדמי ליה גבי מס הגם דכל א' פורע כסף גולגולתו אפ"ה פטור הת"ח וממילא בהכרח שהצבור מחוייבין לפרוע בעדם אין ראיה כלל מזה דהתם מיירי בשב ואל תעשה שאין הגזברים לוקחים מהכהנים ואה"נ בנדון זה אין שום אופן שיקבלו הישראל מהת"ח אפילו יפרעו הסך ההוא מכיסם אבל בהיכא שהגוי הוא הלוקח הת"ח להוציא ממנו היכא כתיבא שיתחייבו לעמוד להצילו ולפרוע בעדו מכיסם והדברים פשוטים. והרא"ש ז"ל כתב וז"ל ואפי' המס הקצוב על כל איש ואיש בפ"ע הצבור חייבין לפרוע משלהם כדי המס הקצוב על הת"ח כדי לפוטרן דהא דרגא דמלכא אקרקפתא דגברי מנחא ואמרינן דרבנן פטירי ואי לא משלמי צבור היכי יכולין למפטרינהו מבי גנזא דמלכא ע"כ. הרי דראייתו דהרא"ש היא מדפטרו להו מהקצוב ואי לא משלמי כו' וקשה מאי ראיה דלמא התם מיירי בכה"ג שהלוקחים הם הצבור מוציאין מכל א' ומקבצים ונותנים ליד המלך ובזה הוא דפטורין כיון שהמלך אינו מכיר אלא הכללות אבל בנדון שהמלך משדר זהרורי דמלכא לקחת מכל א' מנא ליה שיתחייבו הצבור לפרוע בעדם אי תימא דכונת הרא"ש היא לחייב הצבור אפי' כי האי גוונא מנ"ל דראיתו אינה ראיה כנז' אם לא שתאמר בהכרח דגם הרא"ש לאו בהא מיירי אלא דוקא שהמלך לוקח מהכללות כנז'. וזה מדוקדק בדבריו מדקאמר יפרעו משלהם כדי המס הקצוב כו' דהכי היל"ל יפרעו כדי המס הקצוב כו' מהו מלת משלהם מסתמא כשיפרעו עליהם משלהם הם פורעין אלא ודאי דה"ק דלהיות שהם על כל פנים הם הפורעים על ידם למלך הם מוציאין מכל אחד ומקבצים ונותנים והיינו טעמא דדייק הרא"ש ואמר יפרעו משלהם שהפרעון יהיה מכיסם ולא יעשו כמו השאר שפורעים ממה שלוקחים מהזולת רק מה שנוגע לאלו יהיה הפרעון משלהם ולא יקחו מהת"ח כלום ויש עוד דקדוקים אלא דזה יספיק למעיין דבודאי דלא מיירי הרא"ש אלא בלוקח מהכללות אלא דנשאר לדעת לסברת הרא"ש והרמב"ם בהיכא דהצבור פורעים לערך הקרקפי דגברי דאפשר דדוקא בהיכא שהמלך לוקח מהכללות קצבה בעד הכרגא אבל אם לוקח מהצבור לפי ערך הקרקפי ומעלים בחשבון גם הת"ח יש פנים לומר דכיון שנפל הטעם דהמלך לא רמי את"ח דהא קמן דנפרע לערך הקרקפי וג"כ הת"ח בכלל ונראה כי הסברא נותנת כי אפי' בכה"ג פטורים דעכ"פ מחזקינן דכל ריעותא מהעמי ארץ והגם דגם על הת"ח בהדיא בא המס הקצוב עכ"ז אמרי' דבהדי הוצא לקי כרבא ע"ד עד אנא מאנתם וכו' וכיון שכן כל המס שמטיל המלך אפי' הוא קצוב והוא לערך הגולגולת עכ"ז פטורים ועוד דמסתמא מס הקצוב על כל א' נלקח לערך הנפשות ואפילו הכי קאמרי הרמב"ם והרא"ש דפטורים בההוא דהיו לו גנות כו' שעלו לו בעבורם אלפיים זהובים פשיטא דלערך הגנות נותנין ואפ"ה פטרו וכן מההיא דהרא"ש דקאמר יפרעו משלהם כדי המס הקצוב על הת"ח משמע דקצוב הוא מאת המלך על כל אחד כך וכך יתן וזה בממילא הוא שפורעים לערך הנפשות ואפי' הכי חייבין הקהל לפרוע בעדם ועכ"פ הוא באופן שכתבתי לעיל שהצבור הם הלוקחים כו' בזה הוא דפטורי' כאשר המלך מכיר הכללות לדעת הרמב"ם והרא"ש אבל הרמב"ן ור"ח והר"ן פסקו דבכה"ג נמי דהמלך נוטל לערך הנפשות אי נמי שאומר שגם הת"ח יתנו שחייבין ליתן שכתב הרמב"ן וז"ל שאין הת"ח פטורים כו' אלא כשהצבור נותנים ביחד כו"כ לפטור את כלם והם פוסקים ביניהם אבל אם אמר המלך שכל א' יתן כסף גולגולתו אין ע"ה פורעים בשביל הת"ח ולא עוד אלא דמלכא לא טרח אלא דאומר כו"כ אנשים יש כאן וחייב כל א' אם תפס ע"י כלם כו' גובין בין מע"ה בין מת"ח ע"כ הרי דכאשר יש חובת גבר' מסויים על כל איש הגם דהצבור הם הלוקתין גובין מהת"ח וכ"כ ג"כ ר"ח וז"ל כל המאמרים האלו כגון שיש עליהם דבר קצוב כלומר דוקא כשהמלך שואל כך מעות בעד כסף גולגולת כל הקהל בין אם הם רבים או מועטים והקהל צריכין לחלק ביניהם אז פטורים הת"ח אבל אם שואל כסף גולגולת כל אחד אם הותירו הותירו לו ואם פחתו כו' אז חייבים הת"ח לשלם עכ"ל הרי דבמציאות דמסיים הכרגא על ראש הת"ח עליהם לשלם וכן כתב הר"ן בפ"ק דבתרא וז"ל דוקא כגון שהמלך הטיל על בני העיר ליתן כו"כ מניין הגולגולתא דאז יכולין הת"ח לומר לא הטיל עלינו כלום אלא בשבילכם אבל אם אמר המלך שיתן כל א' כסף גולגלתו אין ע"ה פורעין כו' וכנ"ר לר' חננאל וכ"כ הרמב"ן עכ"ל, הרי דדעת א' להם אפי' הצבור הם הלוקחים דחייבין הת"ח אם לוקח המלך לערך הגולגולת והעתקתי כל דבריהם להיות שראיתי להרב בב"י שכתב בח"מ סי' קס"ג אמאי דכתב הטור התם דברי הרמב"ן ור"ח וכתב עליהם ואין נראה לא"א הרא"ש כתב הב"י וז"ל נראה לכאורה דאין הוכחה בדברי הרא"ש והרמב"ם דסברי היפך דברי הרמב"ן ואפשר דמסים קבועים דקאמר הרא"ש ומס קצוב דקאמר רמב"ם היינו דוקא כשהמלך נוטל מהקהל כו"כ בעד כסף גולגולתם והם מחלקים ביניהם אבל כשהמלך גובה מכל אחד אפשר שת"ח חייבים אבל טעם רבינו ממה שלא חילק בהדיא משמע דבכל גוונא דפטורי' עכ"ל והראיה ממשמעות דבריו דסובר כדברי הטור דלהרמב"ם והרא"ש אפילו המלך גובה מכל א' כסף גולגלתו כו' חייבין הקהל לפרוע עליו ולהרחיק מעליו זהרורי דמלכא והורו היפך מה שכתבתי ודבריו אינם נראים לע"ד בין מה שכתב בלכאורה בין מה שכתב טעם הטור דמשמע דהטור סובר הכי דלא עלה בדעת לא הרמב"ם כו' ולא הטור לחייב הציבור בהיכא דהמלך תובע כסף גולגולת מאיש מכרו ואפשר דרבינו באה לו סברא זו מדברי ר' חננאל שעתקתי בסמוך שכתב אבל אם שואל כסף גולגולת כל א' כו' משמע כי הוא המלך הוא הלוקח מאת כל איש וא"כ לא חייב ר"ח אלא בכה"ג אבל במציאות שהצבור הם הלוקחים מודה ר"ח דפטורים ובזה עולים דברי רמב"ם ז"ל עם דברי רמב"ן כא' וזה אינו כאשר אכריח בס"ד ופירוש דברי ר"ח הוא דהנה תמצא כי לפעמים המלך לוקח מהכללות בעד כסף גולגולת סך קצוב כגון בימים הללו כאשר עינינו רואות שהמלך לוקח סך כו"כ בכל שנה אפילו יתרבו בני אדם שיעלה לו למנין הגולגולת בכפלים וכן להפך לא יטול אלא הקצבה ויש מציאות אחר כאשר ספרו לנו מקודם שהיו מעלים מספר הגולגולות לפני המלך ולפי החשבון המלך נוטל מהכללות ובב' חלוקות הללו חלק הר"ח דכאשר נוטל בקצבה פטורים הת"ח וכאשר נוטל לערך הנפשות הגם שהמלך אינו מכיר אלא הכללות חייבין הת"ח והכרח לפירושינו הוא חדא מדקא מדייק ר"ח ואמר דוקא כשהמלך שואל כו"כ בעד כסף גולגולת כו' בין אם רבים בין אם מועטים. דוק מינה אם המלך נוטל לערך הגולגולת באותו מציאות עצמו מהכללות חייבין הת"ח דהרי במציאות הראשון דפטר מיירי שהמלך אינו מכיר אלא הכללות והוצרך לתנאי שהוא לוקח קצבה בין שם ק' או אלף קצבה אחת להם. דוק מינה אם המלך לוקח מהכללות לערך הגולגולת חייבין הת"ח ובהכרח דכונת ר"ח דכתב אם שואל כסף כל א' היינו מהכללות שואל מהם כסף כל א' לא שהוא המלך לוקח מאת כל איש דבזה פשיטא דלא ס"ד משום פוסק שיוצרך לחייב וכפ"ז ידוייקו דברי ר"ח שכתב או התירו כו' דלא היה צריך לאו' אם היתה הכונה כי המלך וזהרוריה הם הלוקחים קצבת כל אחד ממנו הדבר מובן מעצמו כי פשיטא דאם הותירו כו' ומאי קאמר משא"כ כו' לפי מה שפירשנו דהכל מיירי בלוקח מהכללות בין ברישא בין בסי' יש מקום לומר אם הותירו הותיר לו הי זה הוא העיקר של החילוק לאפוקי רישא שלוקח מהצבור קצבה עתה אינו לוקח מהם אלא לערך הנמצאים אם הותירו כו' ואם פחתו וכו' לזכות המלך ואם היה כותב ר"ח אם שואל כסף כל א' ולא היה כותב מלת אם הותירו כו' היה מקום להבין כדברי הב"י לזה סיים וביאר דבריו כנז' וגם מדברי הר"ן משמע דמה שחייבין הת"ח הוא אפי' הצבור הם הלוקחין מכל יחיד ממה שכתב אם אמר המלך שכל א' יתן כסף כו' משמע שאין המלך וזהרוריה הם הלוקחים אלא המלך או' דאל"כ לא כך היה אומר אלא ואם המלך שואל מכל א' כסף גולגולתו אין ע"ה חייבין לפרוע בעדם ולעילא מכל זה הרי כתב הר"ן דהוא ורמב"ן ור"ח בשטה אחת קיימי שכן כתב הוא ז"ל דכלם בשטה אח' קיימי ותמצא דרמב"ן קרא בחיל וכן אמר דמלכא לא טרח וכו' הרי דמיירי בכה"ג דהצבור הם הלוקחים וחייבין הת"ח ואם כן בהא מלתא הוא דפליגי אדידיה רמב"ם והרא"ש והיאך כתב הב"י דפלוגתייהו בהיכא שהמלך הוא לוקח מכל אחד ומשמע ליה לטור מדלא מחלק הרא"ש אפי' בכה"ג כיון שלא הוזכר זה לא בדברי הרמב"ן ולא הרמב"ם ז"ל וגם מה שכתב הב"י בלכאורה דלא פליג ודברי רמב"ן דמחייב דוקא בהיכא דהמלך וזהרוריה הלוקחים וכו' כבר מוסתר ממה שכתבתי דרמב"ן ור"ח והר"ן מיירי אפילו הצבור הם הלוקחים חייבין הת"ח כמו שהוכחתי. ונראה לומר דכונת הב"י דרמב"ן ודעמיה דמחייבי הת"ח מיירי שהצבור פורעים לערך הגולגולת ורמב"ם והרא"ש דמפטרי מיירי שפורעים בקצבה כו"כ לכל הצבור כמו שפי' הרב הכא בי"ד שכ' וז"ל ומדסתם הרא"ש ולא חילק נראה דאפילו אמר המלך שיתן כל א' כסף גולגלתו פטורים הת"ח עכ"ל. הרי דדעת הטור בדברי הרא"ש מדלא חילק הוא לפטור אפילו אמר המלך כו' ולעולם צבור הם הנושאים ונותנים ומה דקאמר הרב כשהמלך גובה מכל א' פי' לאו דוקא מכל א' אלא לשיעור הגולגולות דהוי כגובה מכל א' כיון שהוא גובה מהכללות לערך הגולגולת וראיתי להכריח פי' זה ממה דכת' הרב בתחלת דבריו ואמר המס קצוב דהרמב"ם היינו דוקא כשהמלך נוטל מהקהל כו"כ בעד כסף גולגולתם והם מחלקים ביניהם דוק מנה דבמציאו' עצמו שמלך נוטל מהקהל אלא שנוטל לערך הגולגולת מחייבי הת"ח לדעת הרמב"ם והרא"ש הגם שאין המלך הוא הלוקח א"כ מאי דקאמר בסיום דבריו כשהמלך גובה מכל א' לאו דוקא כמו שפירשתי ותו לא מידי בפי' הב"י. אלא דמ"ש הרב ההכרח לדברי הטור דקאמר דפליגי הרא"ש והרמב"ן הוא ממה שלא חילק הרא"ש ז"ל כבר כתבתי הכרח לזה לעיל:
אסיקנא דלגבי מס הקצוב שלוקח המלך על פי הגולגול' מהצבור פלוגתא דרמב"ם ודעמיה ורמב"ן וסיעתיה ופסק הרמב" והרא"ש דפטורין הת"ח כמו שפס' מרן ובהיכא שהמלך גובה מאת כל איש כסף גולגולתו אין חייוב על עמי הארץ לפרוע על הת"ח והוא יציל את עצמו ומצאתי און לי בשו"ת מוהרימ"ט ח"ג סי' נ"ט שכתב וז"ל ופשיטא דאם הממונה הוא שגובה כסף של גולגולת' מכל א' ליכא למ"ד שיבואו בני העיר לפרוע בעד הת"ח לפוטרן ולא נחלקו אלא בכסף הקצוב לפי הגברים וגבאי המלך גובה מהרבים כא' כו' ע"כ הרי מסקנת דברינו עצמה ובאמת. כי דבר תימה על מהרשד"ם שכתב וז"ל דע"כ לא פליגי הני רבוותא אלא כשהמלך גובה מכל א' ותופסין הת"ח שיפרעו וכו' אבל בזמנינו שאין עבד המלך גובה אלא הצבור גובין ופורעין לכ"ע אין ת"ח חייבין ואפילו לדברי רמב"ן שכתב ולא עוד אלא דמלכא לא טרח וכו' דמשמע שאפי' שהצבור גובין כו' הת"ח חייבין מ"מ בנדון דידן פטור ע"כ ודבריו נראה לי דחוקים מלבד מה שיש להקשות עליהם כאשר יראה המעיין כי דבריו סתורים אחר ההשתחויה מול עפרותיו דהא הוא הכריח בדברי רמב"ן דאפי' צבור גובה מחייבי ת"ח וכבר העליתי על ספר דברי הר"ן דדבריו ודברי ר"ח והרמב"ן דעת אחת וא"כ איך מלאו לבו לרב לו' דלא פליגי הני רבוותא כשהצבור הם גובים כו' וצ"ע ופשיטא לי דהרב לא יצא י"ח עיונו בזה ונשאר לי ליישב התשובה שהביא ב"י סי' זה וז"ל בתשובה אחת מצאתי שאפי' פי' המלך ואמר שהתלמידים יפרעו חלקם במס יש בדין שהקהל שהתלמיד שוכן בתוכם לפרוע חלק כו' ואי הדור כפני הכלב ויעיזו פניהם ולא ירצו להבריח זהרורי דמלכא מניה יכול התלמיד לנדות ולשמת על זה כו' ע"כ. לכאורה משמע כי המלך הוא הלוקח מאת כל איש וחייבין הקהל להבריח מעל הת"ח משרתי המלך התופסים אותו וזה היפך דברינו ואחר העיון לא היא דגם בתשובה זו מיירי שהצבור הם התופסים, מאת כל איש אלא דלהיות שהמלך תופס הכללו' אז הכללו' הם מחלקים ביניהם ותופסים מכל א' וא' ע"י המשרתים ההם לתת כאשר יעריכו אותו הקהל ולזה קא' כ"א הקהל שיסו בו המשרתים ההם ולא רצו להבריחם מעליו אז ינדה ויחרים אותם אבל לא ינדה אותם על המעשה ששיסו בו המשרתים אם יבריחו אותם מעליו ולעולם מיירי שהתופסים הם ע"פ הצבור דוקא והראיה שכן הוא מדקאמר בתשובה שפי' המלך ואמר שהתלמידים יפרעו חלקם ע"כ ואם איתא דהכא במאי עסקינן שהמלך הוא הלוקח הכי היל"ל שהמלך וזהרוריה הם הלוקחים ומדלא תלה במלך אלא אמירה משמע כי הלוקחים לחוד והמלך אינו אלא גוזר בעלמא על ההנהגה מי ומי הנותנים ודוק ותראה כי הדבר מובן הוא כמו שפירשתי ומה שחששו קצת מהאחרונים על הענין להיותו בפלוגתא דרבוותא וקימא לן שהצבור מוחזקים בענין המסים כמ"ש המרדכי אנן כבר נפיקנא מההיא חששא דקימא לן כפסק מרן והרי פסק הרמב"ם והרא"ש דפטורים הת"ח על האופן שכתבתי:
שם מיהו אם יש לו מיעוט אומנות כו' להתפרנס וכו' ובכל עת שהוא פנוי מעסקיו הוא חוזר ללמודו כו'. הם דברי הרא"ש ובאמת לא ידעתי לשער זה דהא מדקאמר הרב מעט משמע דבעי רוב היום בלימוד ומה יעשה הבן אם לא הספיק לו המעט מהיום לכלכל בני ביתו ומה גם לדברי הפוסקים דכתבו מהריב"ל ח"ג סי' מ"ז והובא דבריו בס' בני יעקב וז"ל האידנא הכל מיקרי כדי חייו שכל מה שהוא משתדל להרויח כדי להשיא בנותיו לפי כבודו דהאידנא נתרבו הנדוניית ע"כ ומהר"ש הלוי הוסיף עוד לומר דאפילו מי שאין לו בנות מיקרי כדי חייו פן יהיה לבוז בעיני נשיהן שתולים עיניהם בבנות הארץ שהולכות מקושטות כו' ע"כ. הרי דבקבוע האדם עת לת"ת מיקרי ת"ח ופטור מכל המסים וכפי דבריהם או' הרא"ש ז"ל מלת מעט הרי נעשה הרבה ומה גם דתורת כל אדם בידו כל א' יעשה רוב היום ואומר עדיין צריך אני ועוד היכי משכחת לה יותר מכדי חייו דשלל הרא"ש והרמב"ם ז"ל באומרם כדי חייו דוקא כיון דהכל מיקרי כדי חייו:
לכן אני אומר ומחלק דאם הוא טורח כדי פרנסתו כל עוד שהוא טורח להרויח המוכרח דהיינו לחם לאכול ובגד ללבוש במדת אדם בינוני אפילו רוב היום יוציאנו בהכי שפיר מקרי ת"ח אם הוא קובע עת ללמוד ביום ובלילה ואם הוא יש לאל ידו להתפרנס אפילו הוא עוסק בתורה כל היום ואית ליה קרנא דעביד פירי ואפ"ה יכול להבטל מקצת היום לשמא יצטרך כמו שכתבו הרבנים מהריב"ל ומהר"ש הלוי ז"ל כל עוד שישאר לו רוב היום ללמוד כאופן לכדי חייו ההכרחי יוציא את כל היום אם יצטרך לו לדבר העודף להשיא בנותיו בנדונייות גדולות ולתכשיטי נשים כיון שיש לו כדי פרנסה אין להתיר לו אלא עד שישאר לו רוב היום לתורה ובזה ידוייקו גם כן דברי הפוסקים ראשונים יעש"ד ונראה דאפילו מי שיש לו כדי פרנסתו והותר אין למונעו מלעסוק קצת היום במשאו ומתנו כי יש פעמים שהחכ' בא לידי זקנה וחולי או הפסד ב"מ ויורד מנכסיו ב"מ לזה עכ"פ יעסוק בחלק מהיום להרויח דבר מה אך לא רוב היום אלא תנאי המחוייב עליו ליקרא ת"ח הוא שלא יהיה בטלן ועוסק בדברי הבאי ולטייל אלא יהיה כאדם שיש לפניו מלאכה שצריך לעשות מלאכה מדי יום ביומו דאם הוא ת"ח ומאבד חלק מהיום בדבר שאין בו ממש גרע מהבטלים ויושבי קרנות ואין לעשות לו שום מעלה הגם כי הוא קובע עתים לתורה זה הוא הנלע"ד: