אור ברסלב

ראשון לציון על שולחן ערוך יורה דעה· רבי חיים בן עטר

הלכות גרים · סימן רסח

הלכות גרים

סעיף ט

לפיכך אם נתכון הגוי למילה וכו'. נתכון הרב למה שכתבתי סימן רס"ג במ"ש לפיכך כו' דמשמע דקאי כה"ג עצמו דאית בערלתו מכה ושחין ואפילו הכי שרי ואיכא מצוה במילתו דאלת"ה מאי קמ"ל מרן דמצוה למול הגר הבא להתגייר פשיטא אלא ודאי כדכתיב' ואתי מדוייק תיבת לפיכך אלא באמת נראה מדייוק דברי מרן דקאמר אם נתכוון הגוי למילה משמע אפילו לא נתכוון לגירות וכן נמי דייק הרמב"ם שאמר וז"ל שהרי לא נתכוון למצוה ואם כן כמעט תרצה לומר דהוי היפך דברי הגאונים שהביא לעיל רמ"א בסי' רס"ג ונראה לומר דהכא מיירי שנתכון לקיים מצות מילה לשמה לא לשום סיבה אחרת דניצוצי גירות אזדריקו ביה ולזה מצוה למולו והגאונים יודו בזה דישראל ימול אותו וההיא דאמרינן דאסור לישראל למול הגוי בגוי שאינו המילה לשמה אלא לאיזה סיבה בכה"ג אסור למולו דלמה נחתום אותו בחותמו של אאע"ה אי נמי נראה דהא דנקט הרמב"ם ז"ל האי לישנא דנתכון הגוי למילה הכונה היא משום דמסתמא כאשר יכוין הגוי למילה אין רצונו אלא לגירות דלא שכיחא שיודה בקצת מצות מדתינו הקדושה אם לא שיגייר ולזה נקט' האי גוונא דנתכוין למילה וממילא הוי גרות ולענין דינא נראה דלא בעינן גרות בהיכא דאיתרמי והאמין הגוי במצות המילה אי נמי כהא דבני קטורה ובני ישמעאל דלשם מצות מילה עבדי ולא בעינן דאיגייר וכמו שהעלתי סי' רס"ג ס"ה אלא דמסתפיקנא בגוי עצמו בהיכא דאיכא משום מורנא וקאמר הגוי דבעי למימהל משום מצוה ואיכא לספוקי ליה דמשום מורנא הוא דעביד אלא דקאמר משום מצות מילה כי היכי דנמהליה הסברא נותנת דלמה לא בחר לקיים מכל מצוותיו אלא הא וקא חזינן תברא בצדה מורנא בעורלתו נראה דבעינן דוקא איגייר אבל בהיכא דליכא מורנא ואתי ואמר דבעי לקייומי מצות מילה כ"ע יודו דשרי לממהליה:

סעיף י

גוי וגויה שבאו ואמרו וגו'. פי' בין בארץ בין בח"ל ולא הוצרך לפרש כדמתני' דקתני הכי משום דמתני' דקתני הכי הוא משום ר"י דקאמר לחלק בין ח"ל לארץ לזה נקט בהדיא בין כו' משא"כ בפסק דמסתמא בכל גוונא קאמר:

שם עד שיביא עדים. פי' עדים כשאר עדות שראו הם לא ששמעו וכדכתב הרא"ש בההיא דקאמר בש"ס דאמרי ששמעו אינה אלא לר"י ולא לרבנן וקשה לי לדברי הרא"ש דלמה לא הקשה התם בש"ס לרבנן האי וכי יגור מאי עבדי ליה כיון דקרא יתירא הוא ועוד קשה דהא פלוגתייהו דרבנן ור"י היא דלר"י לא בעי ראיה אלא בא"י ולא בח"ל ופליגי עליה רבנן דל"ש בא"י ל"ש בח"ל ומשמע אמתות הענין דל"פ אלא בח"ל דקאמרי רבנן אין חילוק ולר"י יש חילוק אבל במציאות הראיה לא אשכחנא פלוגתא ומנ"ל למימר דאיכא בינייהו עוד פלוגתא אחרת ומה גם דעל הראיה דקאמר ר"י דבעי בא"י קאמרי רבנן דבעי נמי בח"ל וכשם דראיה דר"י אפילו עדי שמענו הם מספיקין גם ראיה דרבנן וראיתי שהרא"ש דייק הא מלתא בדרך אפשר דוקא משמע דלא פשיטא ליה הא מלתא והן אמת דהתו' הרי"ף והרמב"ם לא חלקו ומשמע מדבריהם כדעת הרא"ש ואפשר דמעלה היא דעשו ביוחסין להחמיר כל מה דמצו להחמיר:

סעיף יא

מי שהוא מוחזק שישראל כו'. גרסי' בהחולץ דף מ"ח מעשה באחד שבא לפני ר' יהודה א"ל נתגיירתי ביני לבין עצמי א"ל יש לך עדים א"ל לא יש לך בנים א"ל יש לי א"ל נאמן אתה לפסול עצמך ואין אתה נאמן לפסול בניך מ"ט לדבריך גוי אתה ואין עדות לגוי ע"כ. וכתב הרא"ש דהא דפוסל עצמו לאו לפסול בביאתו אלא להחזיקו שלא ישא בת ישראל ע"כ וקשה דמהמעשה משמע סתם והגם דהרא"ש הכריח מדינים אחרים סוף סוף ר' יודא על מי סמך דקאמר דבריו סתם דמשמע מהם היפך ממה דקי"ל שהם הדינים שהביא הרא"ש להכריח בהם. ולעד"נ לדקדק בדברי ר"י דקאמר ליה יש לך עדים והדר בעי יש לך בנים דהא כיון דלגבי עצמו לא בעי עדים אלא דוקא לגבי בנים למאי נ"מ בעי אי אית ליה עדים עד דידע דאית ליה בנים ואז חלה השאלה אם יש לך עדים אלא ודאי מהכא דייק לאשמועינן לגבי דידיה לא דמי פיסוליה אי איכא עדים לפיסוליה מפי עצמו וכדכתב הרא"ש ונכון. נראה לפרש דכונת ר"י באו' לדבריך גוי אתה כו' דקא יהיב טעמא אבל מאי דקא' ליה בין הא דפסול אתה בין דאין אתה נאמן כו' דה"ק כנגד נאמן אתה לפסול עצמך דלדבריך גוי אתה ואיך תאמר לישא בת ישראל ואתי מדוייק לדברי הרא"ש ז"ל דלהא מלתא דוקא שלא ישא ד וכנגד מה שא"ל ואין אתה נאמן על הבנים אמר דאין עדות לגוי אלא דק' לי לדברי הרא"ש דקא יהיב טעמא דאין אדם משים ע"ר דהא הכא מעיקרא סב' דדי לו בגירות בינו לבין עצמו וקושטא דמלתא קאמר ומהימן ולדעתיה לאו רשע הוא ועיין בפ"ב דיבמות מהו הנקרא משים ע"ר דשאני נדון דידן ואי קאי בתר זה שהלך ונשא בת ישראל הא לאו הוא משים ע"ר אנו משימים אותו רשע מחמת המעשה שנשא בת ישראל והוא גוי וטעמא אחרינא דכתב דאיך יהיה הוא פסול וזרעו כשר לא ירדתי לעומק דבריו דטעמא דהבנים שהיו לו עד השתא לאו נאמן לפוסלה ועוד כל אותו זמן שנולדו בחזקת שהיה כשר ילדם ומהשתא דאיתרע ואפסיל כל אשר יוליד פסולים דכל היוצא מהפסול פסול ודמי לאשה שנתחללה שכל בנים שמקודם כשרים ואחר החילול בניה חללים וגם הכא דמי קצת דמעיקרא בחזקת כשר הוא ובניו כשרים וכד איתרע ליה מהני למה שעבר על הבנים מטעם הנז' ומעת דאיתרע ונעשה חתיכה דאיסורא המורם ממנו כיוצא בו ויש לישב ולעולם בעיקר הדין מכוון דברי ר"י לפסק הרא"ש כדכתיבנא:

סעיף יב

כתב הט"ז ס"ק ט"ז וז"ל חזר לסורו בטור כתוב בשם ב"ה דאם חזר לסורו יינו יין נסך כו' וכתו' בפרישה שיש מקשים פשיטא וכי עדיף מישראל מומר שכתב ב"י סי' קכ"ד דיינו יי"נ ומתרצים דכאן אסרינן יינו אפילו למפרע דקודם שחזר לסורו ע"כ וזה דבר שאינו אמת כיון שבא לכלל ישראל הוחזק לכל דבר כישראל ואין לך לפסול עד שיודע שהוא פסול משם והלאה וכונת ב"ה נראה דקמ"ל דיוקא דוקא להני מילי וכו' והיינו לחומרא אבל לקולא לא וכדמסיק הטור לענין קדושין שלא הוו קדושין עכ"ל הט"ז. ובאמת תמהתי באיזה כח קאמר דזה אינו אמת ואני אומר דאמת הוא דכיון דעיקרו הוה גוי וכשנהגייר אזלא לה חזקה דגיות והוחזק בכשרות וכשחזר לסורו איתרעא לה חזקה דכשרות דביני בינו ואוקמינן לה תמיד בחזקה ראשונה דגיות והשתא כשחזר לסורו גרע טפי מגוי מדקאמר הש"ס פרק השולח דף מ"ה דגר שחזר לסורו הרי זה מין ע"כ. וקשה דלימא הרי זה גוי אלא ודאי דהכונה היא לומר ה"ז מין פירו' דגרע טפי מגוי דהגם דקי"ל בגוים לא מעלין ולא מורידין אבל המינין מורידין ולא מעלין. ולזה דייק הש"ס התם בפרק השולח גבי ההוא נכרי דציידן וז"ל כ"ש דהוה ליה מין דמשמע דגרע טפי מגוי ופשיטא דאיכא סברא נכונה לומר כדברי הדרישה דאפי' למפרע יינו יי"נ ומה שישב הרב קשה לי דהא הטור ודאי שלל דעת זו מדקאמר אחר שסיים דברי הב"ה וז"ל ונראה דלאו לכל מילי קאמר דהוי כגוי שהרי אם קדש בת ישראל קדושיו קדושין ע"כ. וקשה והרי כל עצמו דב"ה לא אתא אלא להא מלתא ומאי מחדש הטור ושבוש לומר דדברי ב"ה קאמר הטור דלהכי מיכוין דא"כ הכי הול"ל ונראה דלדייוקי אתא לענין קדושין אתא ופשוט ועוד קשה לדבריו דלא אתא אלא לדייוקי למה עשה העיקר טפל ונוסף שהוצרך לאריכות לשון והוה ליה למיכת' להדיא הא מלתא בקיצור ומה גם דסיים בדבריו ובשאר כל דבריו כעע"א ומהכא איכא פנים לומר אדרבה דאפי' לענין קדושין קא' וא"כ נמצאת כל טרחתו דלא אתא אלא להא דקדושין והא ליתא במשמעות דבריו דהכניס הכל בו דהוי כגוי ומצד זה הוצרך הטור לומר דמסתבר ליה דלהא מלתא מיהא לא והדברים פשוטים דלא כס' הט"ז. ולע"ד נראה לתרץ לדעת ב"ה והוא דאיכא חילוק בין המומר מגר שחזר לסורו דמומר נאמן לומר ששב בתשובה בינו לבין עצמו וכמ"ש מרן סי' רנ"ד יע"ש והכא קאמר ב"ה יי"נ וסיים ושאר כל דבריו כעע"ז לומר דלא מהימן אי אמר נתגיירתי ביני לב"ע וזה לא הוה כמומר דאם אמר נתגיירתי ביני לב"ע אינו עושה יי"נ והשתא שפיר דנקט כל הני פתו וספריו כו' לו' כנז' אבל לדברי הט"ז קשה חדא דהרי מדקאמר דלא אתא אלא לענין קדושין כו' משמע דכל מה שכתב ב"ה איתיה במומר ולא היא דלא אשכחן איסור פת של מומר בעולם וגם או' ספריו ספרי קוסמים פשיטא דכמומר לא הוי מדאמרינן דממעטי' ליה בכתיבת ס"ת מדרשת וקשרתם וכתבתם ואי תימא ספריו כו' בלא טעמא דכל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה אלא ודאי דמומר לא אמרינן ביה ספריו כו' ונראה לומר דהאי דקאמר ספריו היינו שישרפו כהא דאמרינן ס"ת שכתבו מין ישרף והא דחזר לסורו קאמר בש"ס להדיא דמין הוא וכן פי' רש"י וכן כתב הב"י להדיא וא"כ איך קאמר הט"ז דלא אתא אלא לדיוקא דקדושין והא אצטריך לאשמעי' כל האמור דסלקא דעתך דהוי כמומר קמ"ל (כאן חסר חבל על דאבדין):

תוכן העניינים

ראשון לציון על שולחן ערוך יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה